בכתביו, משרטט הרב קוק מפת דרכים מדויקת, מעין "סולם יעקב" של היוצר, המתאר את סדר ההתקרבות הנכון אל רוח הקודש והנבואה. הוא כותב כך:
 
"כך הוא הסדר.
צריך לטהר ולאמץ את הגוף וכוחותיו כולם,
אח"כ בא כח הדמיון וכל סעיפיו, שצריך להיות ג"כ חזק ומזוכך,
ואח"כ בא הרגש וכל ענפיו,
ועל גביהם יבא השכל הברור, והסתעפותיו כולם,
ואור ההקשבה העליונה, שבאה מהתנוצצות רוח קודש עליון, הוא בא על גביהם."
 
(שמונה קבצים, א', ר''ח)
 
המהפכה שבסדר הדברים
 
הרב קוק  תפיסה הוליסטית, אחדותית, שרואה את היצירה לא כפעולה רק שכלית, או רק דמיונית, או רק רגשית,  אלא כהתפתחות אורגנית של כל כוחות האדם יחד.
 
מהקשבה לדיבור: היצירה כמפגש
 
המילה "נבואה" קרובה לשני שורשים: 
הראשון: נ.ב.א - כלומר הקשבה של כל מה שבא אליך מהמציאות, מההוויה, מהנשמה, מדבר ה'. 
 
ושני הוא - "ניב שפתיים" - כלומר ההוצאה אל הפועל, משלב ההקשבה לשלב הדיבור. 
 
כלומר, בכך לא מסתיים התהליך. כל השלבים עד כה היו ההכנה ליצירה. הם היו שלב ההקשבה. ורק אחרי שההכנה הושלמה וההקשבה התרחשה, מגיע רגע היצירה עצמו, המעבר מהקשבה פעילה להוצאה אקטיבית אל הפועל. זהו שלב "ניב שפתיים".
 
הדיבור, במובנו הרחב, הוא המקום שבו הנשמה והגוף נפגשים. הנשמה (הרעיון, ההשראה) פוגשת את הגוף (השפתיים, שרירי הפה, הידיים, המצלמה) ויוצרת משהו חדש בעולם.

היצירה הטהורה, אם כן, היא תמיד מפגש, וכמו שלמדנו - יש לו סדר.