מלחמת שור הבר ולוויתן – הקרב בין קודש הדתי לקדושה שבטבע

"הלוויתן" - איור של דפנה אנגלנדר

בספר איוב מתואר קרב בין שתי חיות אימתניות: שור הבר והלוויתן. חז"ל מבארים שלעתיד לבוא, צדיקים מיוחדים יהיו הצופים בקרב המיתי הזה, שבו שני היצורים הענקיים נלחמים זה בזה עד חורמה. בסוף הקרב, שור הבר והלוויתן הורגים זה את זה, והצדיקים יסעדו את ליבם מבשרם.

אך מהו פשר המשל? ב"ערפילי הטוהר", מבאר הרב קוק שהקרב התנ"כי הזה אינו סיפור עתיק, אלא דרמה שמתרחשת ממש כעת, מול עינינו.

שני סוגי הקדושה

לפי הרב קוק, שור הבר מסמל את הקודש הדתי – אותו קודש רוחני, שמעל הטבע, שמתנגד ומתרחק מכוחות החומר והגוף. במשך תקופה היסטורית ארוכה, כאומה בגלות, התעסקנו רק בקודש הזה, שאותו מכנה הרב קוק 'הקודש הרגיל'. בנינו גדרות שהפרידו אותנו מהטבע. שור הבר, כך נכתב, אוכל תבואה של אלף הרים ביום אחד – כלומר, הוא מכלה את החומריות, את הארציות, את הטבע.

אך הרב קוק מחדש ומגלה שישנו סוג נוסף של קדושה, גדול ועצום הרבה יותר. קדושה זו מסתתרת במעמקי המציאות, מתחת לפני המים. זוהי הקדושה שבטבע, והיא מסומלת על ידי הלוויתן. מפגש עם קדושה זו חושף את תנועת כוחות החיים במערומיהם – אדירים, מלאי עוז ונשגבים.

"שור הבר" - איור של דפנה אנגלנדר

הקרב בין הדת לחילוניות

אם כן, מי שרוצה קדושה שלמה, זקוק לשני סוגי הקודש. אך במשך דורות, היהדות נאלצה לדחות את הקדושה שבטבע. זאת מכיוון שהטבע טומן בחובו גם אכזריות, אדישות, וחוסר מוסר. הציווי היה לבחור בקדושה המתעלה מעל הטבע.

אך בסוף, מגיע השלב להיפגש מחדש עם הטבע. לפי הרב קוק, פגישה מחודשת זו מתגלה בדורנו בצורה של הופעת החילונות.

לדידו של הרב, החילונות איננה מחלה שולית, אלא מהלך אלוהי עמוק. זוהי הדרך של ההיסטוריה להפגיש את הקודש הדתי (שור הבר) עם הקדושה העצומה שבטבע (הלוויתן).

לכן, המאבק הקשה שאנו עדים לו בין דתיים לחילונים, בין קדמה למסורת, הוא למעשה הגילוי המודרני של הקרב המיתי. שור הבר מכלה את החומריות; הלוויתן שקוע עמוק בטבע עצמו.

אבל במלחמה הזו, אין מנצחים. הם מכריעים זה את זה.

המנצחים האמיתיים הם אותם צדיקים הצופים מהצד. אלו שמחוברים לשורש העליון, לשורש המשותף של שני סוגי הקודש, והניגוד לא מזעזע אותם. הם אלו שמסוגלים לראות שאין באמת ניגוד בין השניים.

"זאת התפיסה האחדותית של הרב קוק... אם יש אל אחד אז כל הניגודים שאנחנו רואים עתידים להיפתר. השאיפה היא איחוד המציאות. זאת התביעה הפנימית של הנפש היהודית: פיוס בין שתי הקדושות."- מתוך דברי הרב אורי שרקי

גם המהלך הציוני של השיבה אל הארץ נועד לגלות מחדש את הקדושה שבטבע. אנחנו, הישראלים, באנו לפייס. "אנחנו שבים לכאן כדי להחזיר לעולם את התרבות הנבואית שבה מתגלה גם טבעיות הקודש," מסביר הרב שרקי. "גילוי האחדות האלוהית היא מן המשימות של מדינת ישראל. אם אנחנו נצליח, זה ישמש כדגם

לאומות העולם."

קולנוע קדם-נבואי: המרחב כדמות

קולנוע קדם-נבואי, בעקבות משנת הרב קוק, מציע לתפוס את המרחב המצולם, במיוחד בארץ הקודש, לא כרקע דומם אלא כישות בעלת חיות אלוהית.

• הטבע אינו דומם, הוא בעל רצון.

• "ארץ" - מלשון "רצון". ארץ הקודש היא המקום שבו הקודש והטבע מתאחדים.

• הפריים המצולם בישראל אינו צילום נוף, אלא הזדמנות לגילוי הרצון האלוהי שכמוס בכל ההוויה.

• הקדושה שבטבע, שדוכאה במשך דורות, מבקשת כעת להתפרץ ולהתגלות.

• במערך הדרמטי של הסרט, יש תפקיד לטבע הארץ-ישראלי ואף לחפצים הדוממים, כמאמר חז"ל: "אין לך דבר שאין לו מקום".

• היצירה החדשה היא הזדמנות למפגש ופיוס דרמטי בין טבע לקודש.

הסרט הופך לתיעוד של התפשטות הנשמה במרחב ובזמן, במקום שבו כל אבן וכל גבעה נושאות רצון ומשמעות.

(מבוסס על שיעוריו של הרב אורי שרקי על משנת הרב קוק)

---

מוקדש באהבה גדולה לחברה ואמנית דפנה אנגלנדר.