לא לצייר, לברוא: הרצון כמנוע של "קולנוע קדם נבואי"

אחת השאלות המרכזיות הניצבות בפני כל יוצר היא: מה תפקידה של האמנות? האם עליה לשקף את המציאות כפי שהיא, להיות מראה מדויקת לעולם, או שמא יש בכוחה לחולל משהו חדש לחלוטין?

בהגות היהודית, ובמיוחד אצל הרב קוק, התשובה ברורה, והיא מהווה את היסוד לתפיסת הקולנוע הקדם-נבואי.

התרבות המציירת מול התרבות היוצרת

הרב קוק מבחין בין שני כוחות תודעתיים: "שכל מצייר" ו**"שכל יוצר"**. התרבות המערבית, ברובה, פועלת מתוך ה"שכל המצייר" – היא שמה לעצמה מטרה לצייר את המציאות, להתבונן בה, להשקיף עליה ולנתח אותה.

לעומת זאת, התרבות העברית בשורשיה הנבואיים שואפת למשהו אחר. היא לא רוצה רק לצייר, אלא ליצור, לחולל, לברוא מציאות חדשה. תפיסה זו שמה את האדם בעמדה של שותפות יצירתית עם הבורא, כמי שמסוגל בכוחו הפנימי לברוא עולמות חדשים.

הרב קוק עצמו מנסח את ההבחנה הזאת בבהירות חדה:

"ההבדל העצמי שבין ישראל לעמים, בשורש נשמתם, הוא ששכל האדם בכללו, שאיננו כי אם שכל מצייר, מציג ברוחו את המצוי... אבל סגולה אלוהית של שכל יוצר, זאת היא הפליאה של סגולת ישראל..."

הרצון: הסגולה של היצירה החדשה

ומהו הכוח שמניע את ה"שכל היוצר"? זהו הרצון. הרב קוק כותב רבות על שחרור הרצון, חירות הרצון וגאולת הרצון כבסיס לתרבות עתידית שבה האדם מגלה את כוחו כיוצר. הרצון זה אינו כוח רצון, אלא זה גילוי של העצמיות, של המהות הפנימית, השורשית שממנה נובע הכל. לא בכדי בתורת הקבלה מתוך עשר ספירות הספירה העליונה ביותר והשורשית ביותר שנקראת "כתר" - היא נקראת רצון

לשיבתנו לעצמאות מדינית, הוא טוען, חייבת להתלוות תחיית הרצון הישראלי ומהפכה רוחנית-תרבותית. מהפכה שתחדש תבניות של חוכמה והכרה, ותשאף להתגלות מודרנית – לחידוש התרבות הנבואית בלבוש עכשווי.

הרב קוק, ב"שמונה קבצים", מזהה את הרצון ככוח הגאולה העתידי שיחדש את פני ההוויה כולה:

"הכח היותר חדש שיתגלה בעולם, לחדש את החיים בגאולה שלמה הוא הערך הגדול שיש לרצון האדם בהויה כולה, כשהוא משתלם בשלמותו הגמורה... כל מעשינו לשם כך מכוונים הם, לגלות את האלהות שברצון האדם... והכל מתחדש באור גדול, בחיים חדשים, בשירה חדשה, בטבע מחודש, בנשמות חדשות... בהתגלות של ערכו האמתי של רצונו של האדם במציאות."

וכיצד כל זה בא לידי ביטוי בחדר העריכה?

עורך שפועל מתוך "שכל מצייר", ניגש לחומרי הגלם במטרה לסדר אותם לפי תסריט ידוע מראש. הוא "מצייר" את הסיפור. לעומתו, עורך הפועל מתוך "שכל יוצר", ניגש לחומרי הגלם מתוך הקשבה. הוא שואל: "מהו הרצון הנסתר שחי בתוך השוטים האלה? איזה סרט חבוי כאן ומבקש להיוולד?". כל קאט שלו הוא אקט של גילוי, של בריאה, ולא רק של ארגון.

אם כן, זו אינה רק תיאוריה פילוסופית. זוהי קריאה מעשית, הזמנה לכל יוצר ויוצרת להתחבר מחדש למקור היצירה הפנימי.

קומו! התעוררו! זקקו את הרצון היוצר שלכם, העלו אותו לנשגב וחברו אותו לשורש המציאות, לרצון האלוהי החי המחייה את העולם כולו. וים הגדול של הרצון הכללי לא מבטל כל רצון קטן ופרטי, אלא פוגש אותו, רצון פוגש ברצון, שכל פוגש בשכל והכל מתאחד ומחייה את העולם ועולמות חדשים מתיילדים ונוצרים ללא הרף.

תקשיבו לשיח הנשמה ולרצון החי הפועם בתוכה, השמיעו את הקול, את הרצון הישראלי המקורי, כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים.

‫