סרט כפרד"ס – ארכיטקטורה של משמעות

סרט קדם-נבואי אינו שטוח. כמו התורה, הוא בנוי רבדים-רבדים של משמעות. אנו נקראים להתעלות מעל סיפור העלילה הגלוי, ולברוא עולם שלם, רב-ממדי, החושף בהדרגה את סודו. המודל שלנו לכך הוא עתיק יומין: הפרד"ס. מונח זה, שפירושו המילולי הוא "גן" או "בוסתן", מתאר את תפיסת העולם היהודית שלפיה לכל טקסט קדוש יש ארבעה רבדי עומק של משמעות, מהפשט (הרובד הגלוי והפשוט) ועד לסוד (הרובד הפנימי והנסתר). פשט, רמז, דרש, סוד

אלו אינן טכניקות, אלא ארבעה רבדים של הוויה קולנועית:

• פְּשָׁט – המציאות הגלויה: זהו הרובד הנרטיבי, מה שקורה "באמת" בעולם הסרט. העלילה, הפעולות הפיזיות של הדמויות, הדיאלוג הגלוי. זהו הבסיס ההכרחי, הסיפור שהצופה עוקב אחריו בשכלו. אך זהו רק הלבוש החיצוני של האמת.

  
  

• רֶמֶז – המציאות הסמלית: זהו הרובד שבו העולם הפיזי מתחיל לרמוז על מה שמעבר לו. כאן, חפץ אינו רק חפץ, צבע אינו רק צבע, ומקום אינו רק רקע. זוהי רשת של מוטיבים חזותיים, סמלים חוזרים וקשרים נסתרים היוצרים שפה פנימית לסרט. שעון שבור על הקיר, סדק בתקרה, בגד בצבע מסוים – אלו הם ה"רמזים" שבאמצעותם נשמת הסרט מתחילה לדבר.

  
  

• דְּרָשׁ – המציאות האנושית (הפסיכולוגית והמוסרית): זהו הרובד שבו הסרט דורש ופרשן את המצב האנושי. הוא אינו טמון בכלי אחד, אלא נוצר מהחיבור וההתנגשות בין אלמנטים. המונטאז' (העריכה), שיוצר משמעות חדשה מהצבת שוט אחד ליד השני; קשת ההתפתחות של הדמות, שחושפת אמת פסיכולוגית; והמסע הרגשי שהפסקול והמשחק מוליכים בו את הצופה – כל אלה יחד הם ה"דרש". זהו המקום שבו הסרט מביע עמדה על שאלות של מוסר, נפש וחברה.

  
  

• סוֹד – המציאות המתגלה (המטאפיזית): זהו הרובד הנשגב והמסוכן ביותר, המקום שבו הסרט מפסיק להיות סיפור והופך להתגלות. ה"סוד" אינו מסר שניתן לפענח, אלא חוויה ישירה של מציאות הכי פנימית, של הבלתי נתפס.

  מדוע "סוד" אינו ניתן ללימוד ברבים? כפי שמלמד מניטו, משום שהסוד הוא החוויה הפנימית והאישית ביותר. כאשר הוא נמסר להמון, כל אדם מפרש אותו באופן שונה לחלוטין, והשיח המשותף קורס. לכן, גם בקולנוע, הסוד אינו יכול להיות מוגש על מגש; הוא יכול רק להירמז.

  
  

  איך, אם כן, חושפים סוד? הרב קוק מלמד אותנו עיקרון מהפכני: "רזים צריכים להיות מוסברים ומובנים על ידי רזים דוקא... ולא על ידי דברים גלוים... דוקא הנעלם בנעלם מתבאר". כל ניסיון "לתרגם" את הסוד לשפה לוגית, הוא בגימטרייה ובמהות –

  
  

  תרדמה. לכן, תפקידו של הסרט אינו להסביר את הסוד, אלא להציב סוד אחד מול סוד אחר – דימוי מול דימוי, רגע פלאי מול רגע פלאי אחר. מתוך שרשרת הסודות הזו, מבליחה אמת עמוקה יותר מכל הסבר.

  
  

הסינתזה: הסוד כפשט האמיתי

ארבעת הרבדים אינם נפרדים. הם מהדהדים זה בזה וזורמים זה לתוך זה. ה"רמז" מעמיק את ה"פשט", ה"דרש" נבנה על שניהם, וה"סוד" מאיר את כולם באור חדש. אך בסופו של דבר, כפי שמלמדת תורת הקבלה, המטרה היא להבין שהסוד הוא-הוא הפשט האמיתי. ההתגלות העליונה ביותר אינה בריחה מהמציאות, אלא ראיית המציאות הפשוטה והיומיומית בעומקה האינסופי. יצירה שלמה היא כזו שבה כל הרבדים פועלים יחד ומובילים את הצופה אל הרגע המפעים שבו הוא מבין שהסוד הגדול ביותר היה גלוי לפניו כל הזמן.