"תגים לאותיות": בדרך לשפה מהפכנית חדשה

בשבת האחרונה קראתי "מכתב גלוי" שכתב הרב קוק ב-1905, שנה אחרי עלייתו ארצה. במכתב, הוא פונה "לאחינו הצעירים תופשי התורה" וקורא להם לאחוז בעט, לאמץ כישרון ספרותי-אמנותי, ולהקים זרם ספרותי חדש שינבע ישירות מפנימיות התורה ומסתרי עולם, תורת הסוד.

באותם ימים, הספרות הייתה השדה התרבותי המרכזי. ניסיתי לעשות תרגיל קטן: להחליף בטקסט כל מופע של המילה "ספרות" ב"קולנוע", ו"עט" ב"מצלמה". התוצאה הייתה מדהימה. הקריאה של הרב קוק רלוונטית היום, אולי אפילו יותר מתמיד. זוהי קריאה למהפכה אמנותית, כזו שתגלה לעולם את "הסוד העברי" בלבוש מודרני, עדכני ופורץ דרך.

אבל הגילוי המעניין באמת הגיע מטקסט אחר. במקביל למכתב הגלוי, התפרסמה התכתבות בין מקורבי הרב שהתקשו להבין את סגנונו וביקשו הבהרות. בתשובתו, הרב קוק מסביר שהסגנון המיוחד שלו הוא ניסיון להלביש את תורת הסוד בלבוש ספרותי. ואז, בתוך ההסבר, הוא שותל פסקה שהיא בעיניי מדריך, מפת דרכים מדויקת, לכל יוצר המחפש שפה חדשה.

הנה היא, מתוך "איגרות הראיה":

"כשמתכשרת הנשמה לחוש מאליה מרמזים דקים את האצור בתוכיותם של דברים, של מעשים ושל מאמרים, אז אותו הכשרון מתהפך בקרבה לכח של חיים, לא רק לאיזו השלמה גרידתא, של איזו השכלה בעלמא. וכפי מה שכח-חיים זה מתפתח ויוצא לפעלו, מתעשר ג"כ כח הדבור, עד שיוכל לגלות חלקים גדולים מהנכמסים בתוכיותה של הנשמה. ועם דרך הגילוי בעצמו, באים תגים לאותיות, שבהם נרמזים ענינים יותר נעלים, יותר אמיצים וגדולים, שהם עומדים בעז חביונה של המחשבה, המשמרת את עושר חייה בקרבה פנימה."

 (איגרות הראיה, איגרת רטז.)

לא שירה, אלא מפת דרכים

צריך לקרוא את הפסקה הזו ולהבין: זו אינה כתיבה שירית או מליצית. הרב קוק מתאר כאן תהליך מדויק בעל ארבעה שלבים, המדריך כיצד סוד פנימי הופך ליצירת אמנות:

1. שלב 1: כישור הנשמה (האינטואיציה): התהליך מתחיל כשהנשמה "מתכשרת לחוש מאליה". זהו פיתוח של יכולת אינטואיטיבית לחוש את המשמעות הפנימית, את מה ש"אצור בתוכיותם של דברים".

2. שלב 2: היצירה ככוח חיים: הכישרון הזה הוא לא סתם יכולת טכנית, אלא הוא "מתהפך בקרבה לכוח של חיים". היצירה הופכת לכוח חיוני, לצורך קיומי.

3. שלב 3: התעשרות כוח הדיבור: ככל שכוח החיים הזה מתפתח, כך גם היכולת לבטא אותו ("כוח הדיבור") מתעשרת. היוצר מקבל כלים חדשים לבטא את מה שגילה.

4. שלב 4: "תגים לאותיות" (הערך המוסף): זהו החלק היפה ביותר. תוך כדי תהליך הגילוי והביטוי, נוצר ערך מוסף. מתווספים "תגים לאותיות" – רבדים חדשים של משמעות, רמזים עדינים לעניינים נעלים עוד יותר, שנחשפים רק דרך המעשה האמנותי עצמו.

5. 
   

הפסקה הזו היא מדריך מעשי לכל מי שמחפש שפה אמנותית חדשה ורוצה לפרוץ דרך. היא קריאה להקים "מאחז בלתי חוקי" בשדה האמנות, מתוך הקשבה פנימית עמוקה. וזוהי מהותו של קולנוע הקדם נבואי.