דוד מיטיה 251

בתמונה הנדירה הזו מצולם הדוד היקר שלי מיטיה ( מתתיהו) אברמוב. לצערי בתמונה רואים רק את היד של דוד מיטיה מאכיל חתלתול בלתי מזוהה, וגם את האיש המחייך מאחור לצערי אני כבר לא מזהה. זו התמונה היחידה של דוד מיטיה שהותרה לפרסום.

בשנת 1983 כוחות חמושים של קגב פשטו על השכונה הישנה שלנו, שגרו בה משפחות יהודיות, מוסלמיות, ארמניות ורוסיות קשות יום. בחיפוש בדירת מרתף של דוד מיטיה נמצאו 4 קילוגרם של זהב טהור. המשטר הסובייטי אסר באופן מוחלט על מסחר פרטי מכל סוג שהוא, במיוחד מסחר של מטבע זר וזהב.

באותה תקופה קשוחה רבים מהיהודים הקווקזים עסקו במחתרת בשוק שחור, כדי לפרנס משפחות ברוכות ילדים. למשל אבא שלי בתור ילד פרנס את המשפחה שלו כי היה שליח של מפעל נעליים מחתרתי בשכונה. הוא הכיר את כל השוטרים, ידע איך להחביא את הנעליים על גופו, איך לעקוף סיור משטרתי ולהגיע ללקוחות.

אך באותו לילה כל השכונה שלנו הוכתה בתדהמה. 4 קילו זה לא שרשרת זהב, זה גזר דין מוות של הוצאה להורג על ידי כדור בראש, של מי שמאיים על המשטר הסובייטי הקומוניסטי באופן מיידי.

באותו לילה דוד מיטיה לא היה בדירה. כנראה עזר לו קשר עם בלש שהוא שילם לו שוחד נדיב.

מאז דוד מיטיה נעלם, והוכרז כמבוקש מספר 1.

דוד מיטיה מכר זהב רק כדי לפרנס את המשפחה שלו, אך למעשה הוא לא היה סוחר, הוא היה משורר. הוא כתב בסתר שירה מוזרה שאף אחד כמעט לא הבין, שרק כעבור הרבה שנים החוקרים הגדירו כשירה נבואית קבלית, עם פרקטיקה אקסטטית של חילוף אותיות ומספרים, בהשראת רבי אברהם אבולעפיה.

בהמשך התחילו להתפשט שמועות מוזרות על כך שדוד מיטיה הצטרף לסצנת הפאנק המחתרתי, עסק בתורת הסוד, והקים חוג סודי לשירה משיחית, מהפכנית ואנטי סובייטית.

השירים שלו לא עסקו באהבה או דיכאון, אלא היו שירה מיסטית, מלאה בצפנים קבליים ומסרים מעולם התוהו. הוא וחבריו הפיצו את השירים במודעות רחוב, בתחבורה ציבורית ובמוקומות בלתי צפויים. השירים היו חריגים ביופיים, אך הם עטפו את השירים בענן של תודעה משובשת, ובדחיסות כאוטית חריגה. כל מי שקרא את השירים התחיל לשאול שאלות שאין עליהן תשובות והרגיש שהוא חווה שינוי תודעתי.

למשל מקרה אחד כאשר קצין בכיר בצבא האדום נתקל במקרה בשיר שלהם:

מתוך מודעה שהודבקה על חלון חשמלית מספר 4 ברחוב לנין, באקו, פברואר 1986:

"אַבְרָמוֹב = 251. בְּרָמוֹבָא = 251. רָמוֹבָאַב = 251.

השם לא זז. הגבול זז.

מי שמסדר אחרת את האותיות מסדר אחרת את הדם, את הדֶבֶר, את החושך.

תוכנית החומש לא מנתה אותם בין יעדיה.

טובאריש, ספור שוב מאחת".

הסגן אלוף יבגני סטפנוביץ' לוגינוב חזר באותו ערב הביתה וקרא לאשתו בשם נעוריה של אמו. הוא לא הבחין בכך. היא הבחינה ולא אמרה. בחצות נורת המסדרון נצנצה פעמיים וכבתה ולא חזרה עד הבוקר; אשתו אמרה "אווריה" - תקלה - והשתתקה. למחרת בבוקר ניסה לכתוב דו"ח שגרתי וגילה שהוא יודע איפה כל אות צריכה לשבת באלף-בית הרוסי - אבל לא הצליח להעמיד אותן בשורה. הן לא סירבו. הן פשוט שכחו אחת את השנייה. אחרי שלושה ימים זה עבר. הוא לא דיווח. רק בלילה, לפני שכיבה את המנורה, היה לוחש לעצמו את שלוש המילים שראה בחלון ואת המספר שלהן - מָאתַיִם חֲמִשִּׁים וְאַחַת, מָאתַיִם חֲמִשִּׁים וְאַחַת, מָאתַיִם חֲמִשִּׁים וְאַחַת - וצוחק בקול נמוך, וסופר שוב מאחת.

מהר מאוד השלטונות הסובייטים התחילו להרגיש שקורה משהו חריג במציאות, ולא הבינו האם זה טירוף מיסטי או שהם תחת מתקפה מנטלית, חריגה ומסוכנת. הקומוניסטים היו בטוחים שהם היחידים שיכולים לשלוט בתודעה ופתאום הם נכנסו לפאניקה ולטירוף מערכות והשיבוש התודעתי הלך והתפשט כמו אש בשדה קוצים.

בסופו של דבר, עכשיו כבר כולם יודעים - דוד מיטיה וחבריו הקריסו את המשטר הסובייטי בלי אלימות או הפגנות ברחוב.

כשהכל התפוצץ וקרס הוא עלה לישראל, ויש שמועות שגם היום הוא חי בזהות בדויה ( כי גזר דין מוות עדיין תלוי ועומד עליו בשירות הריגול הנגדי הרוסי עד היום) בעיר העתיקה בצפת וממשיך בפעילות סודית, מיסטית, משיחית ואוונגרדית, לפעמים הוא נקרא לעזור למוסד כדי לשבש את תודעת האויב.

יש גם שמועות שהוא מסתתר במאה שערים, או עם נערי גבעות במערות מדבר יהודה, או עם נרקומנים וזונות בתחנה הישנה.

איש סקרן ואמיץ שניצח את מלכות הרשע, וכשהוא עלה לארץ ישראל שורש נשמתו השתנה מעולם התוהו לעולם הבוהו. יותר מזה אני לא יכול לפרט, חוץ מזה שאני מאוד מתגעגע אליו כשאני מביט על התמונה היחידה הזו.

דוד מיטיה, אם אתה קורא את השורות האלה - אני מחכה לראות אותך, או לפחות לאיזה זכר ממך, מחר בערב, אצל דודה שושנה אגרונוב, ברחוב רוטשילד 18 באור עקיבא. דודה שושנה אמרה שהיא תכין ממולאים עלי גפן, שאתה כל כך אוהב.