צ'פלין על תנ''ך - גאולת המבט

כמעט כל שלבי הבריאה בספר בראשית מסתיימים בהצהרה האלוהית "כי טוב". רק לאחר בריאת האדם, מופיע תיאור מפתיע ושונה: "לֹא טוֹב הֱיוֹת הָאָדָם לְבַדּוֹ". מדוע?

אחד הפירושים המפתיעים מנתח את המילה "לבד". בתלמוד, במסכת סוכה, כאשר מתארים שני קרשים הצמודים זה לזה, משתמשים במילה "לבודים". כלומר, "לבד" אין פירושו בהכרח 'בודד', אלא דווקא 'מחובר', 'דבוק'.

אם כך, למה מחובר האדם הראשון, ומה לא טוב בחיבור הזה? מדרש קדום מתאר את האדם הראשון כיצור אנדרוגיני, המורכב מאיש ואישה הדבוקים זה לזה. הוא לא היה בודד כלל; להפך. הבעיה, ממשיך המדרש, הייתה שהם היו מחוברים גב אל גב, פניו של כל אחד מופנים לצד הנגדי. הם היו מחוברים, אך לא היו מסוגלים להביט זה בזו. לא היה דיאלוג. וזה – לא טוב.

לכן, הבורא מבצע "ניתוח נסירה" ומפריד ביניהם. האדם היה מורכב משתי צלעות, איש ואישה, צלע - כמו צלע המשולש, צלע = צד. רק עכשיו, כשהם נפרדים ועומדים פנים אל פנים, איש ואישה יכולים באמת לראות זה את זו. אולי זהו שורש הצורך האנושי העמוק ביותר: להיראות. לראות את עצמנו דרך עיני הזולת. ככל שהאחר מצליח לראות אותי, כך צדדים וגוונים שבי מקבלים תוקף. המבט שמצליח לכלול את כל צדדיו של האדם – זוהי אולי גאולתו.

צ'פלין, הנווד הבלתי נראה

יצירת המופת של צ'פלין, "אורות הכרך", היא כמדרש קולנועי מודרני על אותו רעיון בדיוק. גיבור הסרט, הנווד הקבצן, הוא אדם שאיש אינו רואה באמת. הוא חי במצב תמידי של "לא טוב".

• המיליונר רואה בו חבר נפש רק כשהוא שיכור. כשהוא מתפכח בבוקר, הוא לא מזהה אותו ומגרש אותו. זהו מבט חלקי, שתלוי בתנאי.

• מוכרת הפרחים העיוורת כלל אינה רואה אותו. היא מדמיינת אותו, על סמך צירוף מקרים, כמיליונר נדיב. היא מתאהבת באשליה, לא באדם האמיתי.

הנווד של צ'פלין בלתי נראה. הוא "לבוד" לשתי דמויות, מחובר אליהן, אך אף אחת מהן לא רואה אותו כפי שהוא.

"You?": הגאולה שבמגע יד

לאחר שהוא מקריב הכל למענה, נכנס לכלא ויוצא ממנו שבור ועלוב, הוא פוגש בה שוב. היא עברה ניתוח וכעת עיניה רואות, אך היא עדיין מחכה לאותו נסיך דמיוני. היא רואה את הנווד דרך חלון הראווה אך לא מזהה אותו.

ורק אז מגיע רגע הגאולה. היא יוצאת לתת לו נדבה, נוגעת בכף ידו, ומזהה אותו על פי המגע המוכר. המגע פוקח את עיניה באמת. היא מסתכלת עליו, על הקבצן העלוב, ומבינה שזהו הוא. סוף סוף, מישהו רואה אותו. אולי עם קצת אכזבה, כפי שמשתקף בעיניה, אבל זהו מבט אמיתי, שלם. שני חלקי האדם, אחרי הנסירה, רואים זה את זה.

המבט הגואל - מטרה של קולנוע הקדם נבואי

הפתרון הפשוט הוא להגיד ש"חייבים לראות את הזולת". אבל הרב קוק מציע שתי נקודות מבט נוספות ועמוקות יותר. האחת, היא לאמץ "נקודת מבט עליונה", לראות את אנושיותו של האדם דרך העין האלוהית, הכוללת והאוהבת. השנייה, היא לזכור שהזולת הקרוב ביותר לאדם הוא הוא עצמו. לאפשר לעצמך לראות את עצמך לעומק ולרוחב, במבט חובק ולכן אוהב.

זוהי אחת המטרות של קולנוע הקדם נבואי: לפתח את חוש ההכרה העצמית של האדם ושל ההוויה כולה, דרך אותו מבט כפול – המבט העליון והמבט הקרוב, האינטימי.

‫