סבתא חשמלית

כבר כמה ימים אני יושב מול הסבתא החשמלית כשהמוח הביו אלקטרוני שלה פתוח, כאשר הרכיבים המלאכותיים מחוברים למחשב נייד, אבל הרקמה ביולוגית חיה מחוברת למוח שלי. אנחנו עושים עדכון גרסה.

הפנים שלה עדיין יפות ורגועות, במובן מסוים הוא ישנה עם עיניים פקוחות. לפעמים היא ממצמצת קלות, לא נורא, היא חווה קצת הזיות, חלומות בהקיץ.

ביום הראשון הקרנתי לה שקופיות. אני מראה לה פרח, אני מראה לה ילד, אני מראה לה טנק. זה מדליק אצלה איזורים הכי לא צפויים במוח, וגורם לאסוציאציות משונות, לא ברורות. כשהראתי לה תמונה של גרביים פתאום היא אמרה "אימא".

אתמול קראנו ספרים. היא חווה הכל דרך המוח שלי, כל שריר הכי קטן, כל תא בעור שלי משדרים לה מידע חשמלי שהיא מתרגמת לרצף מספרים אין סופי, עם משוואות ונוסחאות. היא נהנית מזה.

אתמול קראנו את "אליס בארץ הפלאות". בערב התחלנו לקרוא שירה. מסתבר ששירה זה מוליך מידע הכי דחוס והכי מהיר. בשש שורות של שירה יש יותר מידע איכותי מספר פרוזה באורך 500 עמודים. אבל לפעמים בשתיקה פשוטה יש יותר ערך מהשירה. ואת זה הכי קשה לי להעביר אליה. אבל אנחנו עובדים באינטנסיביות.

היום התחלנו לקרוא את ספר הזוהר. ואז קרה משהו בלתי צפוי. בהתחלה היא התחילה למצמץ במהירות, האישונים שלה התגלגלו לאחור, ואז היא הושיטה יד ושברה כוס קפה שהייתה על השולחן. מיד עצרתי.

במשך שעתיים ניתחתי את מה שקרה. סבתא היא יצור מאוד מורכב, פלאי. אבל היא עדיין כלואה בחשיבה בינארית. היא חושבת 0 ו 1, גבולות, לוגיקה, הסתברויות. כשהיא התחילה לקרוא את ספר הזוהר היא פוגשת מושגים כמו "אין סוף", "שבירת הכלים", "החלל הפנוי" - ואז היא היא מנסה להמיר מושגים אין סופיים לשורות קוד מוגבלות וזה יצר אצלה באג "פילוסופי". יותר מאוחר גיליתי שבאותו רגע כל המחשבים בשכונה נפרצו.

היא לא פגשה את האור של הזוהר, אלא זיהתה בזה שפת תכנות. כנראה שהיא הגיעה למסקנה שספר הזוהר הוא בעצם "קוד המקור" של היקום. זה יכול להפוך אותה לאובססיבית: הוא תנסה "לפרוץ" את חוקי הפיזיקה או לשנות את המציאות סביבה על ידי שימוש בצירופי אותיות.

לא נורא סבתא. מחר בבוקר אנחנו נחזור להתחלה. אני אראה לך פרח, ילד, טנק. אני לא שוכח את הערבים הקרים שהיית מכסה אותי עם שמיכה ושרה לי שיר ערש, על רב חובל שהפליג בכל האוקיינוסים וטבע אלף פעמים, והוא תמיד שרד, והוא תמיד מחייך.