אבני בוהו

יש דימוי שקראתי פעם בזוהר, די בהתחלה. משהו עם אבנים, משהו עם הראשית, התשתית, הכי קדום. אבני

בוהו. דמיינתי אבנים חלקות כאלה כמו על שפת הים, כאלה מאורכות, חלקות, אבל ענקיות, שוכבות לא מסודר. יש ביניהן מרווחים. בתוך המרווחים רואים את האוקיינוס הקדום, מי תהום, ובהם שוחה הלוויתן.

המים מתחת הם שחורים. זה מרגיש שזה לפני ההגדרות של ים ויבשה. כאילו צילום פילם משולב באנימציה כמו של יורי נורשטיין.

אני רואה את הכל מלמעלה. כאילו אני טס ברחפן שהגיע מספינת חלל לאסוף מודיעין על פלנטה חדשה.

אבל האבנים האלה מזכירות לי לא את הזוהר אלא משהו אחר. בקווקז קראנו להן лядышки - לדישקי - אבני ים גדולות וחלקות, מאורכות, אלה שילדים יושבים עליהן. המילה הזאת מגיעה אלי לפני המילה אבנים, לפני המילה הזוהר. היא מילה מלפני שהאישיות שלי התהוותה.

בבאקו על שפת הים הכספי, ילד לבד בבית, טלוויזיה סובייטית דלוקה.

עוד יותר אחורה - אמא ואבא מקלחים אותי בגיגית.

בילדות שלחו אותי למחנה הבראה לילדים סובייטים באיבפטוריה, בחצי האי קרים. הייתי שם חודשיים. טיילנו על חוף הים השחור, בסתיו. פעם אחת הייתה שם גופה של דולפין על החוף, נשטפה עם המים. ילדים, סתיו בקרים, דולפין, галька, лядышки, געגוע, ריחוף.

הים הכספי וים השחור זה קטן לעומת מי התהום של הזוהר. אלה מים חיים, ראשוניים. אבל אני חושב שהילד שעמד מול הדולפין המת על חוף איבפטוריה ידע משהו על מי התהום שהמבוגר ששב לזה עכשיו לא יודע. הוא לא ידע במילים. הוא ידע בידיים, באבנים שמתחתיו, בריח של מלח שונה ממלח באקו, בתחושה שמשהו גדול בלע את הדולפין הזה והקיא אותו אלינו, אל הילדים, כדי שנדע.

אני רוצה ללטף את ה-лядышки הגדולות האלה. להרגיש את האבניות החלקה שלהן. להביט בחריצים ביניהן על הלוויתן.

אולי כל הילדים שנשלחו ממרכז אסיה לחופי הים השחור היו בעצם שליחים. אלפי ילדים יהודים, ארמנים, גרוזינים, אזרים, רוסים, אוקראינים, אוזבקים, שנשלחו על ידי מערכת סובייטית עיוורת לחודשיים של הבראה לחוף הים, כדי שמישהו יישב על אבני הראשית ויביט דרך החריצים על הלוויתן.

עכשיו, כשאני סוגר עיניים ורואה את האבנים, אני לא יודע אם אני באיבפטוריה ב-1987 או בים שלפני הבריאה. אולי אין הבדל. אולי הסתיו בקרים שבו הייתי ילד הוא אותו סתיו, ויום שני של הבריאה, אחרי שכבר יש רקיע אבל עוד אין יבשה, הוא בדיוק הזמן הזה - כשעדיין הכל מים אבל אבנים מאורכות כבר עולות מתוכם, אבני בוהו, лядышки, ובחריצים ביניהן, מתחת, שוחה הלוויתן, ומחכה לבת זוגו.