מונטאז' של הנשמה: לקראת תורת עריכה על פי הקבלה

כבר כתבתי רבות בפייסבוק על הדמיון המפתיע בין הדיאלקטיקה של המונטאז' של סרגיי אייזנשטיין לבין רעיון "אחדות ההפכים" בתורת הרב קוק. המונטאז' הקלאסי, שבו שוט A (תזה) מתנגש בשוט B (אנטיתזה) כדי ליצור רעיון חדש C (סינתזה), מהדהד מבנים עמוקים במחשבה העברית: אברהם (חסד) ויצחק (גבורה) מולידים את יעקב (תפארת); קול יעקב וידי עשיו יוצרים יחד את ישראל.

אבל המקור לכך עתיק הרבה יותר מהרב קוק או מהפילוסוף הגל. הוא נמצא בלב תורת הסוד. כל מבנה הספירות בקבלה בנוי על חיבור בין הפכים. ספירת החסד (התפשטות, אהבה) וספירת הדין (צמצום, גבורה), כשהן מתחברות, יוצרות את הסינתזה ההרמונית – ספירת התפארת (יופי, אמת).

הרעיון הזה עמוק כל כך, עד שהוא פותח את ספר הזוהר כולו. המאמר הראשון בזוהר, "מאמר השושנה", מתאר את כנסת ישראל כשושנה המשלבת גוונים של לבן ואדום. הלבן, מסבירים המקובלים, מסמל את מידת הרחמים (חסד), והאדום את מידת הדין. היופי המושלם של השושנה, תפארתה, נובע דווקא מהמתח והחיבור הדיאלקטי בין שני ההפכים האלה.

מכאן עולה שאלה מרתקת: האם ניתן לנסח תורת מונטאז', תפיסה חדשה של עריכה קולנועית, על פי המבנה העשיר של הספירות והפרצופים בקבלה?

עריכה ספירותית: איך זה נראה על הטיימליין?

אם אייזנשטיין הציע "מונטאז' של אטרקציות" שנועד לייצר רעיון אינטלקטואלי, אולי הקבלה מציעה לנו "מונטאז' של הנשמה", שנועד ליצור חוויה רוחנית שלמה. בוא נדמיין איך זה יכול לעבוד:

• הקאט של "חסד": זהו חיבור שיוצר התרחבות, זרימה, פתיחות. הוא יכול להתבטא בדיזולב (מעבר רך), בחיבור בין שוט רחב לשוט רחב עוד יותר, או בחיבור שמבוסס על תנועה הרמונית. הוא לא יוצר קונפליקט, אלא התפשטות, התרחבות, חמלה.

• 
  

• הקאט של "דין/גבורה": זהו חיבור שיוצר צמצום, מתח, גבול. הוא יכול להתבטא בג'אמפ-קאט חד, בחיבור בין קלוז-אפ לקלוז-אפ קיצוני, או בחיבור שמבוסס על קונטרסט גרפי אלים. הוא לא יוצר זרימה, אלא דריכות.

• 
  

• החיבור של "תפארת": כאן נמצא ההבדל הגדול מאייזנשטיין. ה"תפארת" היא לא רק רעיון חדש שנוצר מהתנגשות, אלא רגע של יופי והרמוניה שמאחד בתוכו את שני הקטבים. זהו החיבור המושלם בין שוט של התרחבות לשוט של צמצום, שמייצר רגע של אמת פיוטית. זו לא סינתזה אינטלקטואלית, אלא התגלות אסתטית.

• 
  

המודל הספירותי יכול להעשיר את ארגז הכלים שלנו הרבה מעבר. אולי "נצח" ו"הוד" הם עקרונות של קצב וריתמוס בעריכה, ו**"יסוד"** הוא החיבור הנסתר, התת-מודע, שמחבר בין כל השוטים בסצנה.

לפני כמה שנים, שוחחתי עם נאום קליימן, יהודי מבוגר, מנהל מוזיאון הקולנוע ומרכז אייזנשטיין במוסקבה. הוא אמר לי שאייזנשטיין היה שמח מאוד לו ספריו היו מתורגמים לעברית. בספרייה הרוסית בירושלים, ליד מחנה יהודה, שוכבים שישה כרכים עבים של כתביו ושיעוריו, מחכים למחקר מעמיק על המונטאז' כתופעה כללית, ששורשיה, אולי, צומחים גם מתורת הסוד.