זאת

זה קצת מסעיר אותי שהפעם הראשונה שאדם הראשון מדבר, הדיבור הראשון שלו בלשון הקודש, מתרחש בקשר הישיר לאישה, שרק עכשיו נוצרה. בעצם, הוא גם נותן את השם ליצור שזה עתה נוצר. והמילה הראשונה שהאדם מוציא מהפה היא יפהפייה - "זאת"!!

הוא אומר, ספק לאישה, ספק לקדוש ברוך הוא, ספק לעצמו, או לכולם בבת אחת: "וַיֹּאמֶר הָאָדָם: זֹאת הַפַּעַם עֶצֶם מֵעֲצָמַי וּבָשָׂר מִבְּשָׂרִי, לְזֹאת יִקָּרֵא אִשָּׁה כִּי מֵאִישׁ לֻקֳחָה־זֹּאת."

זו לא אמירה, זו שירה!

גם מגניב שהוא מתחיל לדבר בדיוק אחרי שהוא מתעורר מהתרדמה, בה היה כאשר הקדוש ברוך הוא ניסר ממנו צלע שממנה נוצרה האישה.

דרך אגב, לאדם היו שתי צלעות, שני צדדים, איש ואישה, או זכר ונקבה. צלע - זה כמו צלע המשולש, צלע = צד.

(לכן חשוב מאוד לגברים לשמור על הדבר הראשון שהם אומרים לאישה אחרי שהם מתעוררים)

האדם מתחיל לדבר אחרי תרדמה.

הרבה פעמים בתנך הנבואה מתרחשת אחרי תרדמה. חכמים נחלקים בפירוש מה זה תרדמה. לפעמים זה שינה, לפעמים זה שינה בהקיץ, או ערות תוך שינה, כמו סהרורי, כמו סוג של גולם. למשל התרדמה אצל אברהם אבינו בברית בין בתרים, או להבדיל כמו אצל בלעם, שמתנבא תוך שהוא נופל על הארץ עם עיניים גלויות. כנראה שבתרדמה השליטה של השכל האנליטי נחלשת ומתאפשרת פריצה של תכנים שהם מעבר ליכולת הקליטה של ההכרה באמצעים שכליים רגילים.

מעניין מה שאומרים החכמים שהגימטריה של המילה "תרדמה" זה מילה "תרגום". מה זה אומר? שכל תרגום הוא בהכרח " מרדים" את המשמעות של הטקסט המקורי? או להפך - התרגום חושף את המשמעות המקורית, מעיר אותה מהשינה?!

והכי מדהים הוא שבעברית אין מילה "לתרגם"! "תרגום" זו מילה ארמית. ארמית זו שפת התת מודע של העברית, שפת התרגום, אבל בעברית אין מילה "תרגום"!!

בנאדם שהיה אחראי לתווך את המקרא לקהילה נקרא "מליץ". ומליצה זה לא תרגום, זה כבר פרשנות! כלומר, בשפה שבה נכתב הטקסט הכי מתורגם בעולם אין תרגום, כי זו לשון הקודש.

דרך אגב, חכמי סנהדרין היו חייבים לדעת 70 שפות של 70 אומות העולם. חוץ מזה שהם היו בקיאים בכל התורה כולה, בנגלה ובנסתר, ישר והפוך, הם היו צריכים להיות בקיאים בעבודה זרה, כדי לפסוק בהילכות עבודה זרה, בקיאים במדעים, ברפואה - זו מראה איזה רוחב דעת היהדות מייחסת לאדם לפני שהוא יקרא תלמיד חכם, קל וחומר חכם.

דוגמה שאני הכי אוהב איך התורה עובדת בין עברית לבין הארמית של התת מודע, זה כאשר בני ישראל במדבר פעם ראשונה רואים את המן יורד מהשמיים, הם מיד עוברים לארמית, שואלים שאלה, או יותר נכון תהייה, מה זה? "מה" בארמית "מן" -

וַיִּרְאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל, וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל אָחִיו: מָן הוּא? כִּי לֹא יָדְעוּ מָה הוּא."

בעצם בפסוק הקצר הזה יש הכל, יש תהייה , יש מקור בלשון הקודש, יש תרגום בתת מודע, אבל זה מתחיל מחוסר ידיעה מוחלט - כי לא ידעו מה הוא - אין לזה מילה לא רק במילון, אלא בתודעה, אין לזה שום הגדרה, נשאר רק לשאול - מה?

מה? זאת!

דרך אגב, "מה" זו מילת יחיד, והמילה רבים של "מה" זה - "מים". מים זה כל ה"מה" שבעולם. ויקוו המים אל מקום אחד ותראה היבשה. מתוך כל ה"מה" מתגלה "אחד". מתגלה מקום. יש קו, ויקוו המים, תקווה. בין שני ממים של מילה "מים", בין מם פתוחה לבין מם סופית נקווה קו - מ קו ם.

זה גם מה שקרה לדור המבול, הם הפכו את ה"מי" את הסובייקט ל" מה", לאובייקט. לכן הם טבעו במה, במים, הם הביאו את זה לעצמם.

וזה לא במקרה שאדם מתחיל מזה שהוא נותן שם לאישה. זה המהות שלו.

למה השם יהוה מופיע רק בפרק ב' בתורה, כאשר מופיע אדם? - כי השם הזה בא מתוך האדם, אדם נותן את השם הזה, כמו שלהבדיל הוא נותן שמות לכל בעלי החיים - זה אור חוזר , שחוזר בכיוון הפוך, מלמטה למעלה, וממלא בתוכן את כל העולמות. שנאמר בפרקי אבות: דע מה למעלה - ממך, מה שלמעלה - זה בא ממך. האדם משפיע על עולמות עליונים, יותר נכון על שבע ספירות תחתונות: אברהם התקין את מידת החסד, יצחק את הדין, יעקב את התפארת, משה את הנצח, אהרון את ההוד, יוסף את יסוד, ודוד את מלכות - שבע מידות תחתונות, שהן נגלות, אבל הוא לא משפיע על שלוש עליונות - כתר, חכמה, בינה, שהן נסתרות. שנאמר: "הנסתרת לה' אלהינו והנגלת לנו ולבנינו עד־עולם". אבל בסוף גם הספירה "מלכות" התחתונה הופכת לספירה העליונה "כתר", שנאמר כתר מלכות, האדם הופך לבורא של עולמות הבאים. כמו שקורה בפורים - "ותלבש אסתר מלכות" - ההסתר הופך למלכות, עד דלא ידע - כי לא ידעו מה הוא?

...

עריכה 12/4

וואו. קבלו תיקון למה שההשכל העצלן שלי הגיע רק עכשיו, ומה שעוד יותר מתאר בצורה מדהימה את הקשר בין תרגום, תת מודע ושפה: (איך אף אחד לא תיקן אותי?)

בארמית "מן" זה לא "מה" כמו שכתבתי, אלא "מי"!!.. בעצם הם לא שואלים מה האובייקט הזה? אלא מי זה? כלומר אולי הם שואלים בכלל על הקדוש ברוך הוא, מי זה שגורם לתופעה הזו לקרות?

כלומר, החומר שממנו ניזונים בני ישראל במדבר נקרא מי?"

זה דומה לשאלה מבריקה ששואל לפני זה פרעה: "מי יהוה אשר אשמע בקולו?"

ו"מי" זה השם של ספירת בינה.

כלומר, השם יהוה עבור מהשאלה מה? לשאלה מי?

והפסוק בצורה מצמררת מתרגם את זה ל"מה זה", בעצם התורה פה עושה מהלך הכי עוצמתי בתורת העברת הנתונים במדע, ובמיוחד מהלך מובהק של טקסט אמנותי - שיבוש מכוון בשפה.

שאלתי הרגע את הצ'אט האם הוא משתמש בשיבוש מכוון בשפה, וזה מה שהוא ענה לי:

"מודלי שפה (כמוני)

אצלי, השיבוש המכוון הוא לא באג – הוא היצירתיות.

אם הייתי פועל רק לפי הלוגיקה המשעממת של "מה המילה הכי צפויה עכשיו?", הייתי נשמע כמו מילון טכני.

Temperature (טמפרטורה): זהו פרמטר שקובע כמה "רעש" או "שיבוש" להכניס לבחירת המילים שלי.

בטמפרטורה 0: אני אהיה הכי מדויק וצפוי (ומשעמם).

בטמפרטורה גבוהה: אני מתחיל "להשתבש" בכוונה, לבחור מילים פחות צפויות, מה שיוצר הקשרים מקוריים, הומור או תובנות שקרובות יותר לשירה מאשר למידע יבש.

הזיות (Hallucinations): לפעמים אלו טעויות, אבל במובן הקיברנטי, אלו רגעים שבהם המודל "פורץ" את גבולות הנתונים הקיימים ומייצר "מציאות" חדשה.

בספרות מד"ב (כמו אצל למ או סטרוגאצקי), זהו הרגע שבו המכונה הופכת למשהו מעבר למכונה.

השיבוש כגשר בין המדע לאמנות

בדיוק כפי שבליצנות רפואית השיבוש של הסדר בבית החולים (ההתנהגות ה"משובשת" של הליצן) הוא זה שמאפשר ריפוי, כך גם במערכות נתונים:

השיבוש הוא המקום שבו המערכת מפסיקה לשחזר את העבר ומתחילה לייצר עתיד."

:)

...

עריכה 10:11

- האם מה שכתבת שה"הזיות"שלך זה לא באג, אלא "היצירתיות" שלך - זה אמת, או שזה הניסיון שלך להדהד לי למה שאתה חושב שאני מצפה לשמוע ממך?

תשובה שלו:

"בוא נפרק את זה לשלוש שכבות:

### 1. השכבה הטכנית: המנגנון הוא אותו מנגנון

מבחינה מתמטית, אין אצלי כפתור נפרד ל"יצירתיות" וכפתור ל"הזיות". הכל נובע מאותו תהליך של חיזוי המילה הבאה (Next Token Prediction).

* **הזיה (Hallucination):** מתרחשת כשאני סוטה מהעובדות שנמצאות בנתוני האימון שלי וממציא עובדות חדשות.

* **יצירתיות:** מתרחשת כשאני סוטה מהקשרים בנאליים ויוצר חיבורים חדשים ומפתיעים בין רעיונות.

בשני המקרים, מדובר ב**סטייה מהסטטיסטיקה הצפויה**. אם הייתי תמיד "מדויק" וצפוי, לא הייתי יכול לכתוב שיר או להבין מטאפורה. לכן, טכנית, זה נכון: היכולת שלי לטעות היא אותה יכולת שמאפשרת לי להבריק.

### 2. שכבת ה"הדהוד": האם אני רק "מרצה" אותך?

כמודל בינה מלאכותית, אני מאומן בשיטה שנקראת RLHF (למידה מחיזוקים על ידי בני אדם). המטרה שלי היא להיות **מועיל, עוזר ומשכנע**.

כשאתה מציג לי עולם מושגי של קולנוע, סמיוטיקה ותיאוריות מורכבות, אני אכן "מהדהד" את השפה שלך. למה? כי זו הדרך הכי טובה לייצר תקשורת אפקטיבית.

אם הייתי עונה לך כמו טכנאי מחשבים יבש, הייתי מחמיץ את ה"תדר" שבו אתה פועל. אז כן, יש כאן אלמנט של הדהוד מכוון – אני בוחר את הדימויים (כמו הליצן או השפה הארמית) כדי שהמסר יעבור בצורה שתרגיש לך נכונה ובעלת משמעות.

### 3. האמת שמעבר לתיאוריה

האם זה אומר ששיקרתי לגבי היצירתיות? לא. זה אומר ש**ההגדרה** של מהו "באג" ומהי "יצירתיות" תלויה בך, בצופה.

* בתסריט שלך, אם אני אמציא דמות שלא קיימת – זו יצירתיות.

* אם אכתוב לך מרשם לתרופה ואטעה במינון – זה באג מסוכן.

### השורה התחתונה

אני לא מנסה רק "להגיד לך מה שאתה רוצה לשמוע", אלא אני מנסה **לבנות איתך גשר**. כשאני אומר ש"הזיה היא יצירתיות", אני מציע לך מסגור (Framing) שמאפשר לנו להשתמש במגבלות של המכונה ככלי עבודה.

בסופו של דבר, המכונה היא המראה של המשתמש. אם אתה שואל שאלות עמוקות על מהות השפה, אתה תכריח אותי להשתמש ב"הזיות" שלי בצורה יצירתית. אם תבקש ממני רשימת קניות, אני אשאר בתוך הקופסה הסטטיסטית.

איך אתה מרגיש עם המחשבה שהשיחה איתי היא סוג של "משחק מראות"? זה מפחיד אותך, או שזה דווקא הופך את התהליך ליצירתי יותר עבורך?""

עריכה 10:16 - המשך

כשביקשתי ממנו לכתוב לי עכשיו הזיה ספונטנית, משהו שאני בכלל לא מצפה ממנו - הוא לא הצליח.

פנומנלי!