25 באפריל 2026, 17:42. ירושלים, גג של אכסניה אוסטרית ברחוב הגיא, רובע מוסלמי. הייתי אמור להיפגש בארבע אחר הצהריים עם פרופסור יהונתן גארב, חוקר קבלה באוניברסיטה העברית, בקפה בקרבת הר הבית. הוא לא הגיע, לא ענה לטלפון. חיכיתי שעה וחצי, ואז עליתי לגג של האכסניה לעשן.. צילמתי את התמונה המצורפת בשעה 17:42. ילדה כבת 12, שמלה אפורה ומשבצות, יחפה, עיניים עצומות. נישאת באוויר על ידי שבעה בלונים שקשורים לחגורת השמלה. ראיתי אותה במו עיניי במשך 47 שניות עד שהיא נעלמה מאחורי כיפת הסלע מצפו

עד רגע זה אני לא בטוח האם בכלל כדאי או מותר לדבר על זה, אך בעקבות השתלשלות החריגה של אירועים האחרונים, לא נותרה לי ברירה, אלא לגייס את שרידי האומץ הנותר, ולנסות לקרוא לדברים בשמם, לפחות כדי לא לאבד את הכבוד העצמי כבן אנוש, כי כבר השלמתי שחיי הפיזיים שלי נכון לכרגע לא שווים כלום, וגם לא באמת חשובים. הכל התחיל בתחילת דרכי בקולנוע, ובהתחלה לא ייחסתי לכך חשיבות יתרה. עם הזמן זיהיתי אצלי דפוס עיקש ומציק, המתאפיין בכך שכל פעם שהייתי על סף פריצת דרך בכתיבת תסריט, כל פעם שהרגשתי ני