דוד בוריס, הרסיס וסוד הטעם של גן עדן

בתמונה דודה שושן (שושנה) היקרה מצולמת באימון במטווח ירי. כשהייתה בת 4 אביה עזב אותה והיא גדלה כאישה עצמאית, עם פתיל קצר. תמיד כשהייתה מחבקת אותי חזק הייתי מרגיש ממנה ריח של עשבים וריח מסקרן וחזק של בית השחי שלה.

בשנת 1969 היא ירתה שני כדורים לעבר פורץ שחדר לפרדס שלה, כדור אחד פספס, והשני חדר לישבן (לא נעים להגיד אפילו) של דוד ברוך (בוריס), בעלה לעתיד.

מסתבר שדוד בוריס, שהיה אז סטודנט בבית ספר החקלאי, גילה זן נדיר של תפוחי פרא שגדלו בפרדס של שושנה. וכך מצא את עצמו שוכב עם כדור בישבן כשהרובה של שושנה מכוון כלפיו.

אך מכיוון שלא היה זדון במעשיו והיה גם יפה תואר, דודה שושנה הזעיקה וטרינר של הכפר והחליטה לטפל בו. וכך נוצרה ביניהם אהבה אמתית והם התחתנו.

אבל רסיס קטן בכל זאת נשאר תקוע לצערי בישבן של דוד בוריס, ולכן הוא נאלץ לקחת לכל מקום כריות שתפרה לו אשתו, כי היה לו קשה לשבת על משטח נוקשה.

הכאבים הלכו וגברו בתחילת ימי החורף, ואז אני זוכר את דוד בוריס שוכב על הבטן כשבידיו ירחון של אגודת החקלאים של דרום קווקז, בזמן שדודה שושנה מניחה קומפרסים על מקום הפצע, ודוד בוריס מדי פעם מצטט פסוק משיר השירים באומרו " עזה כמוות אהבה".

דוד בוריס היה פילוסוף של החקלאות ופעם אחת כשבאתי לבקר אותם, הוא בשכבו על הבטן החליט לגלות לי את הסוד של ראשית האדם בגן עדן מבחינה חקלאית.

הוא הדגיש שהציווי הראשון שקיבל האדם היה לאכול פרי מכל העצים בגן עדן, כולל עץ הדעת טוב ורע, אבל רק בסדר הנכון.

וכדי להסביר מה זה עץ, הוא היה אומר שהנקבה של מילה "עץ" זה "עצה". כשאני נותן למישהו עצה אני מעביר לו תוכן מסוים, ידע. עץ = ידע. לאכול מהעץ - אומר להפנים ידע. כי לאכול זה להפנים, כלומר לקחת משהו חיצוני כמו תפוח אדמה ולעשות אותו פנימי, להפנים אותו.

כך למשל לפני שאכלתי תפוז, היה סשה ותפוז, ואחרי שאכלתי אותו הוא נהיה חלק ממני. עכשיו זה סשה + תפוז. עכשיו אני תפוז מדבר! (ולא התפוז המכני)

אדם אוכל אדמה, אדם זה אדמה שהתרוממה, קמה על רגליה והתחילה לדבר. לאכול מהעץ בגן עדן זה להפנים ידע, תוכן מסוים, ולפני עץ הדעת האדם היה חייב להפנים את עץ החיים.

 ובכלל, הוא היה מדגיש שבניגוד לעמים אחרים, שאומרים שאדם אוכל כדי לחיות, אנחנו היהודים אומרים הפוך - האדם חי כדי לאכול - לאכול את כל הקוסמוס כולו, את כל ההוויה, להפנים אותה ומישות דוממת להפוך אותה לאנושית, בעלת מוסר ורצון., כך שכל היקום הופך לאדם אחד כללי. וזה סוד.

עוד היה אומר, שהמרגלים בתורה צדקו כשאמרו שארץ כנען ארץ אוכלת יושביה היא, וזה טוב. וההסבר פשוט: בכל מקום אחר בעולם האדם אוכל פרה שאוכלת דשא, שאוכל אדמה, וכך אדם אוכל ארץ. אבל ארץ ישראל כל כך חזקה מבחינה אנרגטית, שהיא כמו בעלת אישיות משלה, בעלת רצון, ולכן היא קובעת את האופי של יושביה. לא סתם ארץ מלשון רצון.

לכן פעם בשבע שנים אנחנו שומטים, שובתים, ומניחים לארץ הזו, מתייחסים אליה כאל אישיות, כאל בת זוג ולא כמו לאימא אדמה, כמו שמתייחסים הגויים. ויש בזה הרבה סודות. ולא סתם שמדי פעם היא מגרשת אותנו ואנחנו יוצאים לגלות, ואז שבים אליה, אלה יחסי זוגיות.

עוד היה מוסיף, שהאדם הראשון היה גם זכר וגם נקבה, המחוברים יחדיו גב אל גב. האדם היה מורכב משני צלעות, צלע = צד, כמו צלע המשולש.

 אבל בעיה שהם לא ראו את הפנים אחד של השנייה, לא היה ביניהם דיאלוג, לא הייתה זוגיות אמתית.

ולכן אלוהים מחליט להפריד ביניהם, להפריד בין שני הצלעות.

והיה מדגיש שכל הסיפור בגן עדן בין אדם, חווה ונחש - זה דיאלוג פנימי בנפשו של אדם הראשון.

כאשר איש מסמל את המוסר, אישה את הרגש, והנחש זה האדם עצמו, מבחינת שכל טבעי, כלומר שכל מפותח, אך ללא המוסר.

אלה שלושת הצדדים של אישיות אחת. של כל אחד מאתנו.

הרבה שנים מאוחר יותר כבר בישראל שמעתי פירוש דומה לזה מהרב שלי שהוא אלג'יראי במקור, והוא קיבל את הפירוש מהרב שלו, שהיה מקובל גדול, וזה גרם לי להרהר אולי גם דוד בוריס היה מקובל נסתר? אבל זה כבר סיפור אחר. אבל זה פלא איך דוד בוריס עם הרסיס ידע את הסוד שידעו יהודים בקצה השני של העולם. נסתרות דרכי השם.

אבל בשנים הראשונות הידע הזה קצת הקשה עלי, כי למשל אחרי שהייתי אוכל שניצל, הייתי חושב מה אני כרגע? שניצל שהפך לסשה? או חס וחלילה סשה שהפך לשניצל?

והסוד הוא שאחרי שאכלת, אתה צריך לעשות עם הכוח הזה מעשה מוסרי. ואז האוכל שאכלת לוקח חלק במעשה המוסרי שלך. וכך אחרי שניצל בבגט הייתי מנסה לעשות מעשה מוסרי, כמו למשל לעזור לזקנה לעבור את הכביש, אפילו שזה בניגוד לרצונה. ואז השניצל, שהיה לפני זה חתיכת עוף עם פירורי לחם וביצה, פתאום מתעלה לתחום המוסרי, לבחירה בין טוב לרע, וכך אני אוכל ומעלה את כל העולם לדרגת האדם, ולא להפך חלילה. אבל אז עוד לא הבנתי את הסוד כמו שצריך, מה שגרם לעליה במשקל ורמת סוכר גבוהה.

ואז, שאלתי אותו: "דוד בוריס, אבל מה עם להט החרב המתהפכת שמונעת גישה לעץ החיים?"

דוד בוריס הנמיך את הקול, ובעודו עדיין שוכב על הבטן אמר:

"לגבי להט החרב המתהפכת ששומרת על גישה לעץ החיים - זה קשור ליחס בין קו למעגל.

 חרב זה קו, כשהיא מתהפכת, כלומר עושה תנועה סיבובית - זה הופך למעגל.

יחס בין קו לעיגולים זה אחד מהנושאים המרכזיים בתורת הקבלה, יש מושג של קו היושר - שזה התחום המוסרי, והעיגולים - זה תחום הטבע, שבו אין יושר ומוסר, והוא מעגלי, נעול על עצמו, דטרמיניסטי.

החרב המתהפכת - זה קו שהופך לעיגול.

זה קשור גם למספר פאי, היחס בין קו לעיגול, והוא אין סופי, לא ניתן לספור אותו.

הוא מתחיל בספרות 3.14 , ו314 - זו גימטרייה של אחד השמות של אלוהים - שדי - אל שדי - שאמר לעולמו די. (קשור לסוד הצמצום)

לכן החרב המתהפכת קשורה לאחד סודות הקיום. וזה שהיא מונעת את הגישה לעץ החיים, זו חסימה מנטלית, תודעתית. היא מתבטאת בכך שהשכל שלנו משועבד לתבניות חשיבה מסוימות, וקשה לנו להשתחרר, לפרוץ מעבר לגבולות האלו, לחירות נשמתית, מנטלית. ובעתיד זה ישתנה, וכולנו נאכל פרי עץ החיים".

ואז דוד בוריס חייך חיוך מסתורי ונרדם.

דודה שושן עשתה לי סימן של שקט, והניחה בכף ידי תפוח, מזן נדיר של תפוחי פרא, ולרגע אחד הרגשתי שאני מחזיק בידי את פרי עץ החיים…

ועכשיו, כעבור הרבה שנים, אני נזכר בזה וחושב - כמה מופלא העולם הזה, איך הכל קשור, הרסיס שהתפתח לאהבה, שניצל שהופך לסשה וסוד הטעם של גן עדן. ישתבח שמו, אני אומר לעצמי, כן סשה, העולם הזה לא כל כך פשוט כמו שהוא נראה, ודי לחכימא.

---

מוקדש באהבה גדולה לחברי יוני גרייבר, ולקורס "נתיב".