הקודש צריך להתפשט על תחומי התרבות והאמנות.

 

העיסוק בדמיון בתרבות והאמנות מקרב את חידוש הנבואה הישראלית המודרנית.

​

הדמיון הוא חרב פיפיות, הדמיון מסוגל לרומם את האדם, ומסוגל להוריד, להשפיל אותו. וכאשר האדם נתון לדמיון מקולקל, לא השכל יוציא אותו משם, אלא דמיון הקודש, דמיון אלטרנטיבי. היצירה היהודית החדשה יכולה להציג את הדמיון הקודש, את הדמיון האלטרנטיבי​.

 

היצירה היהודית החדשה צריכה לשבור תבניות חשיבה הרגילות ולחדש תבניות של חכמה והכרה. 

​

היצירה היהודית החדשה צריכה לשאוב מקורות השראה ייחודיים מתורת הסוד, האגדה והמדרש, שבהם נשתמרו שרידים של תרבות נבואית עברית. יש בהם אוצר גנוז עבור האמנות החדשה.

 

היצירה היהודית החדשה מסוגלת להיות צינור לנבואה החדשה, מסוגלת לפתוח את הערוץ בין אלוהים לאדם מחדש.

 

​

עשרה עקרונות של יצירה טרום נבואית על פי הרב קוק:

 

היוצר צריך להקדים מחשבה של תשובה/ תיקון / זיכוך לפני היצירה:

 

"והספרות תתקדש, וכל סופר יחל לדעת את הרוממות ואת הקודש שבעבודתו, ולא יטבול עטו בלא טהרת נשמה וקדושת רעיון. לפחות תקדים המחשבה של תשובה, הרהורי תשובה עמוקים לפני כל יצירה"

(שמונה קבצים ד' ס''ד)

 

"מי שיש לו נשמה של יוצר מוכרח להיות יוצר רעיונות ומחשבות, אי אפשר לו להסגר בתלמודו השטחי לבד. כי שלהבת הנשמה עולה היא מאליה, ואי אפשר לעצור אותה ממהלכה"

(אורות הקודש)

 

הנשמה היוצרת

המגמה של יצירה טרום נבואית היא פיתוח כוח הנשמה היוצרת, עד כדי עמידה על כוחה הפנימי, לשאוב ממקורה, לגלות את עצמה בחידוש מתמיד. מי שחי את חיי נשמתו נמצא בחידוש מתמיד של יצירה ישירה 

 

כמה וכמה פעמים כותב הרב קוק על כך שאסור לעצור או לעכב את הנשמה היוצרת:

​

"הנשמה היוצרת, שרויה היא במקור אור התורה. אסור לעכב את מרוצתה המלא שמחה וחדוות קודש, מפני שום טינא ועיכוב בעולם. אין כל העולם כולו כדאי נגד רגע אחד של יצירה עליונה ממקור הקודש. זרם חיים נשאים זה, המשתפך בנשמה אחת, מביא הוא (אור) לכל העולם כולו"

(שמונה קבצים)

 

"אין להתנגד אל הנשמה העצמית, בהתגלותה. והתגלותה תדירית היא, גם בעת אשר עבי עננים מכסים את בהיקות אורה, היא מאירה בכל גבורתה, והיא נושאת את העולם ואת האדם למטרת אשרו, הנעלה מכל שם של מטרה. הנשמה הוגה מבלי הגיון, פועלת מבלי מפעל, עמה רק עמה הננו עולים באותן המעלות, שכל דחיפת חיי המציאות במעמקי רזיו דוחפת אותנו אליהן. אז תתענג על ד'. זהו סוד הצמאון, ורז הריווי"

(אורות הקודש)

 

ההקשבה הפנימית

היצירה לא רק כלי לביטוי עצמי, אלא קודם כל הזדמנות למפגש עם עצמי. היצירה מתחילה בקשב הפנימי לקולה העצמי של הנשמה

לא מחכים למוזה או השראה - היא נמצאת תמיד, אלא היוצר מתעלה אל המפגש עם נשמתו:

 

"כל זמן שהאדם מוכרח הוא לחכות לזמנים מתי תחול עליו רוח היצירה, ואז יחדש, יתבונן, יהגה וישיר, זהו סימן שלא הופעה עליו הארת נשמתו. הנשמה הרי היא שרה תמיד, עז וחדוה היא לבשה, נועם עליון הוא סובב אותה. והאדם צריך להתרומם עד לידי הגובה של פגישת נשמתו"

(אורות הקודש)

 

היצירה היא אינה עמל או יגיעה, אינה מאמץ כוחני:

 

"דבר שאי אפשר הוא להפסיק את היצירה ממי שנשמתו יוצרת תמיד בטבעה. בכל עת שהליאות הרוחנית מעיקה, אין זו באה כי אם מפני שחושב היוצר, שהיצירה עמל הוא. וכל מה שמעמיקים יותר בסודה באים לידי הכרה, שאין בה שום עמל ויגיעה. והאדם מתדמה לקונו, שלא בעמל ויגיעה ברא הקב"ה את עולמו"

(אורות הקודש)

 

היצירה באה מחופש המחשבה ומגלה את גודל של עולמות ההשעריים- עולמות שמתגלים בכוח האינטואיציה ,שמתעלה מעל להיגיון המדוד. היוצר משער בליבו ובמחשבתו בכל היקף ורוחב ובחופש מחשבה מוחלט:

 

"איננו רואים שום אפשרות לצייר חופש מחשבה, התעלותה ושכלולה, כי אם כשיותן לה כל היקף גדלה, כשיוכנו אשיותיה על פי הגודל הכמותי והאיכותי, בכל אשר תעיף שם את עיני רוחה"

 

"היצירה הרוחנית חופשית היא. אינה מתחשבת עם שום השפעה חיצונית, היא יוצרת כפי הלך רוחה פנימה. וכל מה שתתגבר בקרבה אמונתה בעצמה, כן תעלה למרומי האמת"

(אורות הקודש)

 

הנבואה היא סגולתה העיקרית של האומה הישראלית, כיוצרים אנו יכולים להכשיר את הכלים לחידושה של הנבואה הישראלית, קרי, להרחיב את גבולות הדמיון, לשבור תבניות מחשבה מקובעות, לחדש תבניות של חכמה והכרה, לעורר שיח נשמתי, לחבר בין אמת ליופי, לרומם את העולם, להוביל מהפכה רוחנית - תרבותית בעם ישראל ובעולם כולו.