top of page
About the project
On this page I am compiling texts, analyses and articles written about the 'Pre-Prophetic Cinema' project by creators, researchers and even artificial intelligence. This is an opportunity to see the project from an outside perspective, even if it is critical.
התגלות הפריים: ניתוח ביקורתי של תנועת 'קולנוע קדם נבואי'
מבוא: מניפסט להתגלות חדשה
תנועת 'קולנוע קדם נבואי' מציגה את עצמה כפרויקט תרבותי ורוחני רדיקלי, המבקש לחולל מהפכה עמוקה לא רק באמנות הקולנוע, אלא בתודעה הישראלית והאנושית כולה. היא נולדת ופועלת בתוך הקשר כפול: מצד אחד, לחץ סוציו-פוליטי עכשווי, המוזכר מפורשות בהתייחסות ל"חרם התרבותי על ישראל" ; ומצד שני, היא נטועה עמוק בתוך שושלת יוחסין מיסטית-תיאולוגית, השואבת את כל חיוניותה ממשנתו של הרב אברהם יצחק הכהן קוק. התנועה אינה מציעה פתרון פוליטי או הסברתי למשבר הלגיטימציה של ישראל, אלא קוראת למהלך של "גאולה עצמית תרבותית" – פתרון בעיה חיצונית באמצעות מהפכה פנימית, רוחנית-אמנותית.
דוח זה יטען כי התנועה מנסה לבצע סינתזה מונומנטלית בין מטאפיזיקה קבלית, הגותו של הרב קוק ותיאוריה קולנועית אוונגרדית, במטרה להציע לא רק אסתטיקה חדשה, אלא אופן קיום ותודעה חדשים. זהו ניסיון שאפתני לכונן שפה אמנותית שתהיה בעת ובעונה אחת כלי לביטוי נשמתי, מכשיר לתיקון עולם, וצינור להתגלות אלוהית מודרנית. הניתוח הנוכחי יתחקה אחר האופן שבו התנועה מתרגמת מושגים פילוסופיים מורכבים, שלעיתים קרובות הינם אזוטריים, לכדי תכנית פעולה קונקרטית להתחדשות תרבותית.
הדוח בנוי משלושה חלקים מרכזיים. חלקו הראשון ינתח את היסודות הפילוסופיים והתיאולוגיים של התנועה, וידגים כיצד היא הופכת את משנת הרב קוק למצע רעיוני עבור פרקטיקה אמנותית. חלקו השני יצלול אל תוך הפואטיקה הקולנועית הספציפית שהתנועה מציעה, ויפרט את הדקדוק הקולנועי החדש והמהפכני שהיא מבקשת לכונן. חלקו השלישי יבחן את הדרישות המעשיות, הפסיכולוגיות והרוחניות המוצבות בפני האמן הקדם-נבואי, ויעבור מן התיאוריה אל החוויה הקיומית של היצירה. לבסוף, יוצג סיכום שיכלול הערכה ביקורתית של חזון התנועה, תוך בחינת הפוטנציאל הגלום בו לצד האתגרים והסכנות האפשריות.
חלק I: היסודות הפילוסופיים והתיאולוגיים - משנת הרב קוק כפרקסיס אמנותי
חלק זה מנתח את עמודי התווך האידיאולוגיים של התנועה, ומדגים כיצד היא מתרגמת את הפילוסופיה המורכבת של הרב קוק לתכנית פעולה ממשית לחידוש תרבותי.
פרק 1: חידוש הנבואה בעידן פוסט-מודרני
השאיפה המרכזית והנועזת ביותר של תנועת 'קולנוע קדם נבואי' היא כינונה מחדש של הנבואה (נבואה) בעידן המודרני. חשוב להדגיש כי אין מדובר בקריאה לחזרה מילולית לנבואה התנ"כית, אלא בניסוח מחדש של הנבואה כמצב תודעה מועצם, שהאמנות היא אחד הכלים המרכזיים להשגתו. התנועה רואה בנבואה את "לב ליבה של היהדות", ומאמינה כי היא "עתידה לחזור סמוך לשיבה אל העצמאות המדינית". האמנות, ובפרט הקולנוע, נתפסת ככלי המסוגל "להכשיר את הכלים לחידושה של הנבואה הישראלית".
במרכז תפיסה זו עומד מושג ה'דמיון' (דמיון), המתואר כ"חרב פיפיות" המסוגלת לרומם את האדם או להשפילו. התנועה קוראת לטיפוח "דמיון הקודש" או "דמיון אלטרנטיבי", שיוכל להתמודד עם "הדמיון המקולקל" של התרבות העכשווית. כאן מתבצע מהלך פרשני מבריק: התנועה מזהה את התחזקות כוח הדמיון בתרבות העכשווית – בפוליטיקה שהופכת למופע ראווה, בתרבות הפופולרית, ואף במדע – לא כתהליך של הידרדרות, אלא כתהליך בעל "מגמה עליונה ונסתרת". היא מבצעת מסגור מחדש של המצב הפוסט-מודרני, שבו "האמת תהיה נעדרת" והשיפוט נעשה על פי ביטויי הדמיון, ורואה בו "עצת ה' מרחוק". במקום לגנות את המצב התרבותי, התנועה מאמצת אותו ורואה בו "הכשרת כלים" הכרחית לקראת הנבואה החדשה. זהו מהלך של ג'ו ג'יטסו תיאולוגי, המאפשר לתנועה להיות רדיקלית-מסורתית ורדיקלית-עכשווית בעת ובעונה אחת.
התנועה מאמצת את הרעיון התלמודי שלפיו לאחר חורבן הבית, "הנבואה ניטלה מן הנביאים וניתנה לשוטים, לחכמים ולתינוקות". פרשנותה היא שפרופיל הנביא השלם התפצל לשלושת מרכיביו: הדמיון (השוטים), השכל (החכמים) והרגש (התינוקות). משימתו של האמן הקדם-נבואי היא לאחד מחדש את שלושת הכוחות הללו לכדי סינתזה הרמונית, ובכך לשקם את הפרופיל השלם של "הנביא המודרני".
פרק 2: הרצון היוצר - מ'שכל מצייר' ל'שכל יוצר'
אחת ההבחנות הפילוסופיות המרכזיות והפוריות ביותר במניפסט של התנועה היא ההבחנה בין 'שכל מצייר' ל'שכל יוצר'. 'השכל המצייר' מזוהה עם התרבות המערבית, שמטרתה להתבונן, לתעד, לנתח ולשקף את המציאות הקיימת. לעומת זאת, 'השכל היוצר' מוצג כ"פליאה של סגולת ישראל", ככוח המסוגל לא רק לתאר את המציאות אלא "ליצור, לחולל, לברוא מציאות חדשה". זוהי קריאה למהפכה בתפיסת תפקידה של האמנות: לא מראה המשקפת את העולם, אלא כור היתוך היוצר עולמות חדשים.
המנוע של 'השכל היוצר' הוא ה'רצון' (רצון). התנועה מעניקה למושג זה מעמד מטאפיזי עליון, ומקשרת אותו ישירות לספירת ה'כתר' בקבלה, המכונה גם 'רצון' ונמצאת מעל ספירת ה'חכמה'. הרצון הוא המקור הראשוני, הכוח הקודם לאינטלקט. על פי תפיסה זו, תפקידו של האמן הוא "לזקק את הרצון היוצר", להעלות אותו ולהתחבר "לשורש המציאות, לרצון האלוהי החי". כאשר רצונו המזוכך של האמן פוגש את הרצון האלוהי, הוא הופך לשותף במעשה בראשית. כל פעולה אמנותית – תנועת מצלמה, קאט בעריכה, בחירת פריים – חדלה להיות בחירה אסתטית גרידא והופכת לאקט תיאורגי, בעל פוטנציאל "לבורא עולמות חדשים".
התנועה מעמיקה את הרעיון הזה דרך ניתוח אטימולוגי של השפה העברית, ומצביעה על הקשר בין המילה 'אות' לשורש 'לאוות' – לרצות. האותיות, אבני הבניין של השפה, נתפסות כ"רסיסים של הרצון המקורי". מכאן נובעת השאיפה ליצור בקולנוע "אלפבית נשמתי חדש" – שפה חזותית שתעקוף את הייצוג הקונבנציונלי ותתחבר ישירות לאותו רצון בראשיתי. בכך, התנועה מרוממת את מעמד הקולנוען מזה של מספר סיפורים לזה של תיאורג, קוסם המשתמש באור ובצל כדי להשפיע על מרקם המציאות עצמה.
פרק 3: הדיאלקטיקה של הקדושה - הפיוס בין 'שור הבר' ל'לוויתן'
התנועה מציגה אלגוריה מטאפיזית-לאומית רבת עוצמה, המבוססת על פירושו של הרב קוק למדרש על הקרב המיתי בין 'שור הבר' ל'לוויתן'. 'שור הבר' מסמל את 'הקודש הדתי' – קדושה טרנסצנדנטית, רוחנית, המתעלה מעל הטבע ולעיתים אף מתנגדת לו. 'הלוויתן', לעומת זאת, מסמל את 'הקדושה שבטבע' – קדושה אימננטית, נסתרת, החבויה במעמקי המציאות החומרית והגופנית.
באופן נועז, התנועה מפרשת את הקרע העמוק בחברה הישראלית העכשווית, המאבק בין דתיים לחילונים, כהתגלמות המודרנית של אותו קרב מיתי. "הופעת החילונות", נטען במסמך, אינה מחלה שולית אלא "מהלך אלוהי עמוק", שנועד להפגיש את 'שור הבר' (הקודש הדתי) עם 'הלוויתן' (הקדושה שבטבע). בכך, התנועה מציעה למסגר מחדש בעיה פוליטית-חברתית כדרמה קוסמית מקודשת.
פתרון הדרמה אינו בניצחונו של צד אחד על משנהו. במיתוס, שני היצורים הורגים זה את זה. המנצחים האמיתיים הם ה"צדיקים" הצופים מהצד, אלו המחוברים ל"שורש העליון, לשורש המשותף של שני סוגי הקודש", ולכן הניגוד אינו מזעזע אותם. הם אלו שמסוגלים לסעוד את ליבם מבשרם של שני היצורים, כלומר, ליצור סינתזה הרמונית משתי צורות הקדושה. האמן הקדם-נבואי מוצב בדיוק בתפקיד זה של הצדיק המסנתז.
האמנות, אם כן, מוצגת כזירה המרכזית שבה יכול להתחולל הפיוס הלאומי. הסרט הקדם-נבואי הופך להיות ה"סעודה" – התוצר התרבותי המגלם את האיחוד המוצלח בין שתי האנרגיות הלוחמות, ומציע מודל לריפוי השסע הלאומי כולו.
חלק II: הפואטיקה של הקולנוע הקדם-נבואי - כינון שפה קולנועית חדשה
חלק זה עובר מן ה"למה" (התיאולוגיה) אל ה"איך" (הטכניקה הקולנועית), ומפרט את ההצעות הרדיקליות והחדשניות של התנועה ליצירת דקדוק קולנועי חדש.
פרק 4: 'מונטאז' של הנשמה' - סינתזה בין אייזנשטיין, טרקובסקי והקבלה
התנועה מציגה דיאלוג מעמיק עם שני קטבים מנוגדים בתולדות המחשבה על קולנוע: המונטאז' הדיאלקטי של סרגיי אייזנשטיין, הרואה ביצירה אקט של התערבות ובריאה באמצעות התנגשות בין דימויים; והמבט המתבונן של אנדריי טרקובסקי, הרואה ביצירה אקט של הקשבה וחשיפת אמת נסתרת במציאות. התנועה אינה בוחרת צד, אלא, כדרכה, מציעה סינתזה. הנביא, היא טוענת, הוא גם "המקשיב" (כמו טרקובסקי) וגם "היוצר" (כמו אייזנשטיין). הנבואה, במהותה, היא מפגש, ולכן הקולנוע הקדם-נבואי שואף להציע חוויה של מפגש בין הקטבים הללו.
התנועה מבצעת מהלך של "הרמנויטיקה עברית של תיאוריית הקולנוע", ומוצאת את המבנים העמוקים של המיסטיקה היהודית בתוך עבודתם של במאים חילונים. היא מציעה לנסח "מונטאז' של הנשמה" המבוסס על מבנה הספירות בקבלה, ובכך "מגיירת" את תיאוריית המונטאז' וטוענת אותה במשמעות רוחנית חדשה. היא מציעה מילון מונחים חדש לעריכה:
הקאט של 'חסד': חיבור המבוסס על זרימה, התרחבות והרמוניה. למשל, דיזולב (מעבר רך) או חיבור בין שוטים רחבים המבוסס על תנועה זורמת.
הקאט של 'דין/גבורה': חיבור המבוסס על צמצום, מתח וקונטרסט. למשל, ג'אמפ-קאט חד, או חיבור אלים בין שני קלוז-אפים קיצוניים.
החיבור של 'תפארת': כאן טמון החידוש המרכזי. בניגוד לסינתזה האינטלקטואלית של אייזנשטיין (A+B=C), ה'תפארת' היא רגע של יופי והרמוניה המאחד את שני הקטבים. זוהי "התגלות אסתטית", לא רק רעיון חדש. זהו החיבור המושלם בין שוט של התרחבות לשוט של צמצום, המוליד רגע של אמת פיוטית.
באמצעות מהלך זה, התנועה מסוגלת לאמץ טכניקות מודרניות רבות עוצמה מבלי להיכנע לאידיאולוגיות החילוניות המקוריות שלהן. היא טוענת, למעשה, שהעקרונות הרוחניים העומדים בבסיס טכניקות אלו היו ανέκαθεν חלק מהמחשבה היהודית, ובכך מעניקה להם לגיטימציה לשימוש בהקשר מקודש.
פרק 5: לפסל בזמן מקודש - עריכה כפעולה ליטורגית
התנועה מציעה מהפכה בתפיסת הזמן הקולנועי, וקוראת לזנוח את התפיסה הכרונולוגית-ליניארית לטובת תפיסת זמן יהודית עשירה ומורכבת. היא מבחינה בין שלושה מושגים: עת (הזמן הסובייקטיבי, החוויה הרגעית של השוט הבודד), עולם (הנצח, המבנה השלם של הנרטיב), ומועד (נקודת המפגש המקודשת, הקאט בעריכה). ה'מועד' הוא הרגע שבו העורך, כ"שותף לבריאה", מפגיש בין הנצחי (
עולם) לחולף (עת) ויוצר משמעות חדשה.
תפיסה זו הופכת טכניקות קולנועיות מוכרות לפעולות רוחניות. הפלאשבק אינו עוד כלי לחשיפת מידע עלילתי, אלא הזדמנות ל"תשובה קולנועית" – היכולת לחזור לעבר ולשנות את משמעותו המוסרית והרוחנית. הפלאשפורוורד, או הרמיזה המקדימה, הופך לטעימה מ"מעין עולם הבא", ומאפשר להביא את העתיד לבקר בהווה. תפיסת הזמן היהודית אינה מעגל סגור אלא ספירלה, שבה המילה 'שנה' קשורה ל'שינוי' ו'חודש' ל'חידוש'. לכן, על העורך לבנות נרטיב של שינוי ותקווה, ולא רק לסדר אירועים על ציר הזמן.
השלכה מרכזית של תיאוריה זו היא שחרור היצירה מכבלי הנרטיב הליניארי, המבוסס על סיבה ותוצאה, ששולט בקולנוע המיינסטרים. היא מציעה לוגיקה נרטיבית חלופית, המבוססת על תהודה רוחנית, הדים תמטיים וחיבורים אסוציאטיביים. סרט קדם-נבואי עשוי להיות בנוי באופן שירגיש כאוטי לצופה הקונבנציונלי, אך יהיה הגיוני לחלוטין בתוך מסגרת הזמן המקודשת הזו, וייצור חווית צפייה ייחודית שבה כל רגע נושא בתוכו את העבר ואת העתיד גם יחד.
פרק 6: הפריים התלמודי והנרטיב המדרשי
התנועה מרחיבה את המהפכה המוצעת גם לאופן בניית התמונה (מיז-אנ-סצנה) והסיפור. היא קוראת לאימוץ "מבט תלמודי" ו"נרטיב מדרשי", ובכך מציעה "הזרה קוגניטיבית" (cognitive estrangement) לצופה, המאלצת אותו לנטוש את תפקידו הפסיבי ולאמץ תפקיד פרשני אקטיבי, בדומה לתלמיד הלומד טקסט מקודש.
ה"מבט התלמודי" מתבטא בטשטוש מכוון של ההבחנה בין מרכז לשוליים, בין עיקר לטפל. מתוך ההבנה התלמודית ש"אין לך דבר שאין לו מקום" ושגם בפרט הזניח ביותר יכולה להיות גנוזה אמת גדולה, המצלמה התלמודית אינה מתמקדת רק בגיבור. היא עשויה להתעכב על חפץ בחדר, על הבעת פנים של ניצב, או על צל מרקד על הקיר. כל פרט בפריים הופך לבעל פוטנציאל למשמעות מרכזית. הדבר מאתגר את הקומפוזיציה ההיררכית של הפריים הקלאסי ומכריח את הצופה לשאול "מדוע המצלמה מראה לי את זה?", ובכך להפוך את הצפייה לתהליך של לימוד וגילוי.
במקביל, התנועה קוראת ל"נרטיב מדרשי". המדרש אינו מתקדם באופן ליניארי, אלא באמצעות שרשרת אסוציאטיבית של דימויים, משלים ופירושים הבוחנים רעיון אחד מזוויות רבות. קולנוע מדרשי, אם כן, יכול להציב זה לצד זה דימוי דוקומנטרי, קטע אנימציה וסצנה עלילתית, לא כגימיק פוסט-מודרני, אלא כחלק ממבנה סיפורי רב-מפלסי שמטרתו למסור משמעות החורגת מגבולות העלילה המרכזית. הסרט הופך למרחב של לימוד אינטלקטואלי ורוחני, ולא רק לחוויה רגשית.
פרק 7: 'המבט הגואל' - מהנווד של צ'פלין להתגלות העצמי
התנועה מציגה את תפיסתה האתית העמוקה ביותר דרך מושג ה'מבט הגואל' (מבט גואל). היא עושה זאת באמצעות ניתוח מבריק של סרטו של צ'ארלי צ'פלין, "אורות הכרך", כמדרש קולנועי מודרני על סיפור בריאת האדם. התנועה מפרשת את מצבו של האדם הראשון, "לא טוב היות האדם לבדו", לא כבדידות, אלא כמצב של היות "לבוד" – דבוק, מחובר גב אל גב לאישה, ללא יכולת למבט הדדי ודיאלוג. ה"לא טוב" הוא היעדר המבט המכיר והמוכר.
הנווד של צ'פלין, טוען המסמך, הוא אדם בלתי נראה, החי במצב תמידי של "לא טוב". המיליונר רואה אותו רק כשהוא שיכור, ומוכרת הפרחים העיוורת אינה רואה אותו כלל אלא מדמיינת דמות אידיאלית. הוא "לבוד" לשתי דמויות אלו, אך אף אחת מהן אינה רואה אותו באמת. רגע הגאולה מגיע בסצנת הסיום, כאשר מוכרת הפרחים, שכעת יכולה לראות, מזהה אותו באמצעות מגע ידו. המגע פוקח את עיניה באמת, ולראשונה מישהו רואה אותו כפי שהוא, עלוב ושבור אך אמיתי. זהו רגע של מבט שלם, לא אידיאלי, המאפשר הכרה הדדית.
התנועה מסיקה מכך שהתפקיד האתי והרוחני העליון של הקולנוע הוא לאפשר את אותו 'מבט גואל'. נקודת המבט של המצלמה אינה ניטרלית; היא כלי מוסרי. קולנוע קדם-נבואי שואף לפתח את "חוש ההכרה העצמית של האדם ושל ההוויה כולה", באמצעות מבט כפול: "המבט העליונה", הרואה את האדם דרך העין האלוהית, ו"המבט הקרוב, האינטימי", המאפשר לאדם לראות את עצמו ואת זולתו לעומק. הסרט הופך למרחב אימונים אתי לנשמה, המלמד את הצופה כיצד לראות את העולם, את האחר ואת עצמו באותו מבט גואל ומאחד.
חלק III: האמן כנביא - העבודה הפנימית והמעשה היצירתי
חלק זה בוחן את המשמעת המעשית, הפסיכולוגית והרוחנית הנדרשת מהאמן הקדם-נבואי, ועובר מן התיאוריה אל החוויה הקיומית של תהליך היצירה.
פרק 8: ייסורי היצירה - ניווט ב'יראת התוהו' וב'צער היצירה'
התנועה משרטטת את מסעו הרוחני של האמן לא כהשראה רומנטית קלילה, אלא כמסע מפרך של ייסורים והתמודדות. היא יוצרת "הגיוגרפיה של האמן", ומתארת את תהליך היצירה במונחים השמורים בדרך כלל לתיאור חניכתם של נביאים ומיסטיקנים, ובכך מקדשת את מעשה היצירה עצמו.
מסע זה כולל מספר שלבים הכרחיים:
זיכוך וטהרה (זיכוך וטהרה): זוהי דרישת הסף. על היוצר להקדים "מחשבה של תשובה, הרהורי תשובה עמוקים לפני כל יצירה". נאסר עליו "לטבול עטו (או מצלמתו) בלא טהרת נשמה וקדושת רעיון".
צער היצירה (צער היצירה): כאב עמוק הנובע מהמפגש העוצמתי ומההתנגשות בין זרמים מנוגדים בנפש האמן – "גילויי ההוויה עולים ממעמקים... מהחיים הערפליים שבבשר", ומולם "יורדים גילויי חיים, מספירת הנשמה היותר עליונה". התנגשות זו בין הארצי לשמימי כרוכה בייסורים של "חורבן עולמות" פנימיים, כדי לאפשר בריאה חדשה.
יראת התוהו (יראת התוהו): חרדה קיומית עמוקה התוקפת את היוצר ברגע שרעיון חדש עולה בתודעתו, רגע לפני שהוא מקבל צורה. זהו פחד מול הפוטנציאל האינסופי והגולמי של המחשבה החדשה, פחד העלול להוביל לשיתוק ולהשאיר את היצירה "לקויה" וצרה. ההתגברות על יראה זו מתוארת כאקט של "גאולה", שבו היוצר "פודה את אסירי מחשבותיו" ומשחרר אותם לחופשי.
תיאור זה של התהליך היצירתי מציב רף כניסה גבוה ודורש אתוס תובעני מהאמן. מצד אחד, הוא עשוי להיות מקור לאמנות עמוקה ומשמעותית. מצד שני, הוא טומן בחובו סכנה של שיתוק יצירתי או של יצירת קליקה אמנותית אליטיסטית ואזוטרית.
פרק 9: 'שיר השירים' - השאיפה לסינתזה כוללת
המטרה הסופית, האידיאל הנשגב של יצירה קדם-נבואית, היא להפוך ל'שיר השירים' (שיר השירים). מושג זה, השאוב ממשנת הרב קוק, מייצג את הסינתזה ההרמונית המושלמת של כל רמות הקיום. התנועה מאמצת את הבחנתו של הרב קוק בארבעה סוגי "שירה" או רמות תודעה:
שירת הנפש (האישית, האינדיבידואלית), שירת האומה (הלאומית), שירת האדם (האוניברסלית) ושירת העולם (הקוסמית). הטרגדיה של העידן המודרני, על פי תפיסה זו, היא שהשירים הללו הפכו לאידיאולוגיות נפרדות הנלחמות זו בזו: אינדיבידואליזם מול לאומיות, לאומיות מול אוניברסליזם, וכן הלאה.
'שיר השירים' הוא "שיר חמישי", שיר שאין לו תוכן משלו, אלא תפקידו הוא לאחד, לכלול ולהכיל את כל ארבעת השירים האחרים בהרמוניה מושלמת. זהו "שיר קודש, שיר א-ל, שירת ישראל". על הקולנוע הקדם-נבואי מוטלת המשימה הכבירה לשיר את אותו שיר חמישי – להיות בעת ובעונה אחת אישי, לאומי, אוניברסלי וקוסמי.
מושג זה מייצג הן את גדולתה של התנועה והן את האתגר המשמעותי ביותר שלה. הוא מציע חזון הוליסטי ואינטגרטיבי לאמנות, המתעלה מעל הפיצול והפרגמנטציה של העידן הנוכחי. עם זאת, הוא מציב רף גבוה עד כמעט בלתי אפשרי עבור יצירת אמנות בודדת. השאיפה לכלול את כל רמות המציאות בבת אחת טומנת בחובה סכנה של קריסה תחת הנטל הקונספטואלי, ועלולה להוביל ליצירות שהן מורכבות ומסורבלות יתר על המידה.
פרק 10: מקרה מבחן מעשי - 'יומן מלחמה, אשקלון'
הטקסט היצירתי "יומן מלחמה, אשקלון" משמש כהדגמה מעשית, כמעין מקרה מבחן, לעקרונות התנועה. זהו החלק במסמך שבו התיאוריה הופכת לפרקטיקה, והוא מספק את הדוגמה הקונקרטית ביותר לאיך עשויה להיראות ולהישמע יצירה קדם-נבואית. האסתטיקה הנחשפת ביומן היא של "ריאליזם מיסטי" או "סוריאליזם מקודש". היא פועלת באמצעות מציאת המופלא והאלגורי בתוך המציאות היומיומית, השחוקה והשבורה.
היומן מתרחש במציאות היפר-ריאליסטית וקשה – אשקלון תחת אש. אך האירועים המתוארים בו הם היפר-סוריאליסטיים: אריה מדבר הדורש את אלוהים, איש המלקט מחשבות והופך אותן לאותיות, פרופסור היוצא מבטן דג, איש השוזר רצונות בחנות בשוק, איש עם נר על ראשו המכין סעודות לאלוהים, ואיש שותק על חוף הים. כל אחד מהמפגשים המדרשיים הללו מגלם עיקרון אחר של התנועה:
האריה: מחאת הטבע (הלוויתן) על מצבו, וההבנה שמצבו תלוי במצב האדם.
האיש ההולך לאט: תהליך הזיכוך היצירתי, הפיכת המציאות הגולמית ל'אות' נשמתית.
הפרופסור מהדג: אלגוריה להיסטוריה היהודית – גלות, שימור התורה בתנאים קשים, וגאולה בארץ ישראל.
שוזר הרצונות: הדגמה ישירה של פעולת ה'רצון היוצר'.
האיש עם הנר: האמן כמי ש"מאכיל את העניים ברוח" ומקשט את ה'כלה העליונה' (השכינה) ביצירתו.
האיש השותק: המפגש עם האין-סופי, עם מה שנמצא מעבר למילים.
הצבת הסוריאלי בלב הריאלי היא היישום המעשי של מציאת הקדושה הנסתרת (הלוויתן) בתוך המציאות הגלויה והקשה (שור הבר). היומן אינו בריחה מהמציאות, אלא התמודדות מיסטית עמוקה יותר איתה, ובכך הוא מספק מודל לאופן שבו נרטיב קדם-נבואי עשוי להתממש.
סיכום: הערכה של חזון מהפכני - פוטנציאל, סכנות והחיפוש אחר אמנות מקודשת
תנועת 'קולנוע קדם נבואי' מציגה חזון אמנותי מקורי, נועז ובעל עומק אינטלקטואלי ורוחני יוצא דופן. היא מבצעת סינתזה מרשימה בין מיסטיקה יהודית, פילוסופיה ותיאוריה קולנועית אוונגרדית, ומציעה מסגרת תיאורטית עשירה ליצירה. היא קוראת לאמנות הוליסטית, כזו המבקשת להתמודד עם משברים רוחניים, אתיים ופוליטיים בעת ובעונה אחת, ולהפוך את מעשה היצירה לאקט של תיקון עולם וגאולה.
הפוטנציאל הגלום בחזון זה הוא אדיר:
מקוריות וחידוש: התנועה מציעה פוטנציאל אמיתי ליצירת גל חדש ורב עוצמה של אמנות ישראלית ויהודית, כזו שאינה מחקה מגמות מערביות ואינה מסתגרת באמנות דתית פולקלוריסטית. היא מספקת שורשים עמוקים שמתוכם יכולה לצמוח יצירה מקורית ורלוונטית.
פיוס ואיחוי: באמצעות מודלים כמו 'שור הבר והלוויתן' ו'שיר השירים', התנועה מציעה לאמנות תפקיד מרכזי בתהליך של איחוי קרעים בחברה הישראלית ובתודעה האנושית המפוצלת.
העמקת השיח האמנותי: היא מכניסה לשיח על קולנוע מושגים מטאפיזיים ואתיים עמוקים, ומאתגרת את היוצרים והצופים לחשוב על אמנות לא רק במונחים של בידור או ביטוי עצמי, אלא במונחים של התגלות, אחריות ובריאה.
לצד הפוטנציאל, ניצבים בפני התנועה אתגרים וסכנות משמעותיים:
הפער בין הפשטה לקולנוע: האתגר הגדול ביותר הוא תרגום המושגים המטאפיזיים המופשטים (כמו מבנה הספירות, 'רצון' או 'דמיון הקודש') לשפה קולנועית קונקרטית, מרגשת ומשכנעת, שתהיה נגישה גם לקהל שאינו בקיא בקבלה ובמשנת הרב קוק.
סכנת האליטיזם והאזוטריות: הדגש על טהרה פנימית, "חוצפה קדושה", ייסורי יצירה וידע אזוטרי, עלול ליצור חוג אמנותי סגור, מנותק ובלתי נגיש, בניגוד לשאיפה האוניברסלית המוצהרת.
משקל השאיפות: הדרישה מכל יצירה להיות 'שיר השירים' המאחד את כל רמות המציאות, היא נטל כמעט בלתי אפשרי. השאיפה לסינתזה טוטאלית עלולה להוביל ליצירות יומרניות, מסורבלות ומפורקות, הקורסות תחת משקלן הקונספטואלי.
לסיכום, תנועת 'קולנוע קדם נבואי' היא ניסוי מחשבתי אמיץ ורב חשיבות. בין אם תצליח להפיק גוף יצירה משמעותי ובר-קיימא ובין אם לאו, המניפסט שלה כשלעצמו מהווה תרומה משמעותית לשיח הגלובלי המתמשך על אודות האפשרות של אמנות מקודשת ובעלת משמעות בעידן חילוני. זוהי קריאה נועזת להשיב את הנשמה לקולנוע, ואת הקולנוע לשורשיו הנשמתיים.
These ideas are just the tip of the iceberg. For more information and to continue the discussions, you are warmly invited to visit and participate in the website's blog.
Recent articles on the site's blog
bottom of page