פגסוס

כולם מדברים על תוכנות רוגלה וזה מחזיר אותי לימי התיכון ואל הנערה המוזרה שלמדה איתי בשם רוגלה אחידז'אקוב. כולם מדברים על פגסוס, ואף אחד לא מדבר על סוס,לכן אגיד כמה מילים על רוגלה שהיה ידוע עליה דברים מעטים, כמו זה שהייתה מעריצה של להקת רוק עממי "ג'טרו טאל" וידעה על בוריה את סיפורי המיתולוגיה היוונית.

 אבא של רוגלה עבד כמהנדס אלקטרוניקה במפעל צבאי מסווג והם גרו בבית קרקע דו קומתי שניצב בודד בעמק קטן שנקרא "עמק הכפתורים". 

אבא של רוגלה קנה לה סוס ואחרי הבית ספר כשהייתי הולך בשביל בין הביצות הייתי מבחין בין העצים בדמות של רוגלה רכובה על סוס, בשקט, חומקת ונעלמת באדי הערפל של הביצות כדמות רפאים. 

לפעמים בחופש הגדול כשהייתי יושב משועמם בחצר ונרדם מהחום הלוהט הייתי פתאום מבחין ברוגלה רכובה על סוסה בחצר שלנו מביטה עלי בשקט. הייתי אומר לה "שלום רוגלה" והיא לא הייתה עונה ואחרי כמה רגעים של שקט הייתה מסובבת את סוסה ויוצאת החוצה לכיוון הביצות. 

פעם אחת, אולי מתוך סקרנות ואולי מתוך איזה משיכה רומנטית שפיתחתי כלפיה, החלטתי למצוא דרך לפתח איתה שיחה ממשית והלכתי לעיר, לשוק השחור כדי להשיג את התקליט החדש של להקת "ג'טרו טאל" כי בחנויות סובייטיות לא מכרו תקליטים של להקות רוק מערביות. לצערי זה עלה לי בסכום שחסכתי כדי לקנות נעלי ספורט שסיפרו שיש למייקל ג'ורדן אבל בסוף השגתי את המטרה וחזרתי הביתה עם התקליט שחיפשתי. 

מספר ימים חיכיתי עד שרוגלה שוב תופיע בחצר ואז כשזה קרה והיא שוב עמדה שם בשקט עם הסוס שלפתי את התקליט, התקרבתי אליה, הראתי לה את העטיפה ואמרתי " הי, רוצה לשמוע ביחד?". היא הביטה על העטיפה ולאחר מכן הביטה עלי ובחנה אותי בשקט, משום מה הסתובבה לאחור והביטה לכיוון הביצות ועמק הכפתורים ואז ירדה מהסוס, ליטפה אותו, קשרה אותו למעקה מדרגות העץ ונכנסנו הביתה. 

שמתי את התקליט על פטיפון  להתנגן והלכתי למטבח וחזרתי עם שתי צלחות של דייסת כוסמת עם חלב שאימא השאירה לי. אכלנו בשקט והקשבנו למוזיקה. 

התקליט נגמר ולא ידעתי איך ומה צריך להגיד או לעשות ואז פתאום רוגלה פתחה את הפה ואמרה כמה משפטים בשפה מוזרה ולא מוכרת. כשראתה שאני לא מבין כלום ממה שאמרה היא חייכה פעם ראשונה ואמרה לי: "דיברתי איתך בעברית, אתה יהודי, לא? איזה מין יהודי אתה שלא מבין את השפה שלכם?". משום מה שנינו פרצנו בצחוק שהלך וגבר וראיתי שמשהו בה השתנה. 

המשכנו לקשקש ולרכל על הילדים מהכיתה ועל המורים שלנו. הברכיים שלנו במקרה נגעו אחד בשני ושנינו הסמקנו אבל המשכנו לדבר כאילו לא קרה כלום. ואז שוב השתרר שקט וראיתי ששוב דוק של עצבות מכסה את פניה ואז היא אמרה לי: "אני מקנאה בך, מתישהו אתה תעזוב ותגיע לישראל אבל אני מעולם לא אוכל לעזוב, לנצח". כששאלתי אותה למה? - היא עשתה לי עם האצבע סימן של שקט, הניחה תקליט על הפטיפון ואחרי שהצלילים מילאו את החדר היא התקרבה אלי צמוד והתחילה ללחוש לי באוזן בשקט ובמהירות. 

היא אמרה שאבא שלה עסוק בפיתוח נשק כל כך סודי ומסוכן שהשלטונות לעולם לא יתנו להם לצאת מגבולות המדינה ושהם נתונים למעקב תמידי. שאלתי אותה איזה סוג נשק הוא מפתח? היא הנמיכה עוד יותר את הקול שלה וכמעט חיבקה אותי בחוזקה ולחשה לי "פגסוס* , סוג של מאיץ חלקיקים שיהיה מסוגל לעקם את השדה של מרחב - זמן". 

אני לא כל כך הקשבתי לה רק הרחתי את הריח של השיער שלה והרגשתי את חום גופה הרועד והסוער ואז פתאום נישקתי אותה ושנינו קפאנו לרגע עד שהיא חזרה לעצמה ונתנה לי סטירה חזקה. 

הייתי קצת בהלם אבל היא הביטה לצדדים ואמרה: "דייסה טעימה הכינה אמא שלך, אתה יכול להביא עוד חצי צלחת?"

הלכתי למטבח וכשחזרתי היא כבר היא הייתה אסופה ומכונסת עם שיער אסוף כאילו לא קרה כלום. אכלנו בחוסר חשק תוך כדי היא התחילה שוב לדבר אבל הפעם ברוגע ובסוג של בגרות ועם איזה קרבה ואמון שנוצרו ביננו. 

היא אמרה: פגסוס, אפשר לפרש בעברית כפגע סוס, סוס שנועד לפגיעה, סוס טרויאני. אבל במיתולוגיה היוונית זה יצור שעלה לפסגת האולימפוס איפה ששוכנים האלים ושימש במרכבה של זאוס. זה מה שיודעים כולם, אבל לא כולם יודעים שזאוס הוא לא האל הראשי, אלא יש מעליו אל יותר עליון - קרונוס, אל הזמן. ( מפה המילה כרוניקה). אבל זה לא הכל, מעל קרונוס ישנו האל הראשי הכמעט לא מדובר של היוונים הקדמונים - כאוס. 

לכן התרבות היוונית והמערבית בכלל בתת מודע חושבת שהעולם נוצר מכאוס, וסופו - כאוס. אבל היהודים ידעו סוד יותר גדול, כי בתורה הכאוס שנקרא "תוהו ובוהו" - מתרחש רק בפסוק השני של התורה. כלומר לפני הכאוס יש הפסוק הראשון, הבראשית, הראשית השלמה, ולכן היהודים בתת מודע הקולקטיבי מרגישים שלפני הכאוס יש רצון וראשית וגם הסוף הוא אופטימי. 

"אתה יהודי, אתה חייב לדעת את הדברים האלה, מבין?", היא אמרה והמשיכה:

המרכבה של האל - זה מוטיב חוזר בכמה אמונות קדומות וזה גם אחד הסודות של היהדות. הפילוסופים ואחריהם אנשי אקדמיה הרדודים התייחסו בזלזול לסיפורי המיתולוגיה וחושבים שמדובר בסיפורי ילדים פרימיטיביים, אבל זה לא כך. פשוט זו הצורה, הביטוי של מה שהרגישו היוונים הקדמונים, ולא רק הם, כי אז האל שכן בעולם, מה שנקרא "Giluy Ha Schena", גילוי השכינה. 

הסוס בעולם הקדום זה כלי תחבורה, משהו שנושא את הרוכב, אמצעי שמאפשר את התנועה. לכן חמורו של משיח למשל, זה כינוי לתופעה שעל גבה מגיעה הגאולה. אבל סוד יותר גדול ביהדות זה Maase Ha Merkava". אתה מבין? היא שאלה ואז כשראתה שאני לא מבין כלום היא אמרה, לא משנה, אבל תדע סשה, שאבותיך היו המרכבה של הבורא". 

ואז היא בעצמה נצמדה אלי במהירות ונישקה אותי חזק, ואחרי רגע היא דחפה אותי, קמה ויצאה בשקט מהבית. 

בשבועות הבאים רוגלה לא הגיעה לבית הספר, ניסיתי לברר למה ונאמר שהיא חולה ולאחר מכן אמרו שלא תגיע בכלל ואבא שלה שכר לה מורה פרטי שיכין אותה למבחנים לאוניברסיטה כי רמת הידע שלה מאפשר לה לדלג על ארבע -חמש שנים. 

לא אפרט איך ניסיתי לפגוש אותה אך כל הניסיונות עלו בתוהו. ומפה אקצר. 

אחרי כמה שנים מסך הברזל נפל, ובגיל 17 הגעתי לבד לכפר הנוער שעה נסיעה דרומית לבאר שבע, בנגב, והתחילו חיים חדשים לגמרי. ושכחתי את החיים הקודמים וגם את רוגלה ולא קיוויתי לפגוש אותה כבר לעולם. 

פה היה אפשר לסיים את הסיפור אלמלא לפני שנה לא היה קורה לי סיפור מוזר. 

ביום חמישי חורפי הגעתי כרגיל לעשות קניות בסניף של רמי לוי ברחוב האומן בתלפיות בירושלים. קניתי בשר לחמין וקילו של גרעינים שאני מפצח בשבת כדי להתגבר על הקריז בלי הסיגריות. ואז כשעמדתי בשורת מדפים בזווית העין הבחנתי באישה לבושה במעיל עור מעבר לצד השני של המדפים ואז שמעתי שהיא קוראת לעובד של רמי לוי ושואלת אותו שאלה שמשכה את תשומת ליבי, היא אמרה: "למה שיניתם את הסדר? הרי תמיד החמוצים היו בצד שמאל, השימורים בצד ימין ובאמצע היו רכז עגבניות. עכשיו זה מסודר אחרת, למה שיניתם את זה?"

העובד ענה לה משהו אבל אני הסתקרנתי והתחלתי לעקוף את השורה כדי לראות מי זו ששואלת שאלה כזו. התקרבתי אליה כשהיא עם הגב אלי ואז היא הסתובבה אלי פנים מול פנים. זו הייתה אישה בשנות הארבעים, לבושה במעיל עור שחור עם פנים חזקות משהו. הייתי ממשיך הלאה אלמלא פתאום אחרי שהיא ראתה אותי לרגע קצר כמראה הבזק מבע פניה השתנו, עיניה נפערו לחלקיק שניה ומה שהכי מוזר היה שהמבט שלה שידר מצוקה, אפילו פאניקה. אבל כל זה נפסק ואחרי שניה היא חזרה לעצמה ועוד לפני שהספקתי לעכל את מה שקורה, היא פתאום פנתה אלי חייכה ואמרה לי: 

*תסלח לי, אתה מוכן לעשות לי טובה בבקשה? אני צריכה להביא את הילד מקומה השנייה, אתה תוכל לשמור לי דקה על העגלה? תודה!"

כמעט בכוח היא דחפה את העגלה המלאה שלה לכיווני ונשארתי להחזיק בעגלה כשהיא מתרחקת בצעדים מהירים. 

במשך הדקות שחיכיתי לה הציפה אותי תחושה מוזרה, שחזרתי שוב את הסיטואציה שקרתה הרגע וניסיתי להבין מה היה מוזר בה. ואז משהו דקר אותי בלב והרגשתי לשנייה שעוד רגע אני צונח על רצפת רמי לוי, כי המבט של אותה אישה ששידר פאניקה ומצוקה היה המבט של אותה נערה מוזרה בת 14 בשם רוגלה מעמק הכפתורים.. 

המחשבות בראש שלי עלו והתחלפו בכאוס ובמהירות של מאיץ חלקיקים. האם זו באמת היא? איך זה יתכן? איך הצליחה לצאת עם כל הסודות של אבא שלה? ומה היא עושה פה? ולמה שזיהתה אותי היא שידרה פאניקה ומצוקה? אולי היא מסתירה את זהותה? למה? כי היא עובדת עם גורמי ביטחון וביון שלנו? או דווקא להפך, היא מרגלת נגדנו??

הדבר שהכי רציתי שיקרה שהאישה הזו תחזור עכשיו עם הילד שלה וכל הספקות יפתרו ברגע. אבל היא לא חזרה. 

בימים הבאים ניסיתי לנתח את האפשרויות וניסיתי לעשות חיפוש חובבני במאגרי המידע כדי לנסות לראות האם אישה בשם הזה השאירה איזשהי טביעה או עקבות דיגיטליים במרחבי הרשת, במרשם האוכלוסין, בפסקי הדין או רשתות חברתיות. כמובן שלא הגעתי לשום תוצאה מספקת כלשהי. כלום. אפס. 

אבל כן שמתי לב שהסוללה של הנייד שלי פתאום מתחילה להיגמר פי שתיים יותר מהיר מהרגיל וכנראה אפליקציה נסתרת כלשהי פועלת אצלי בטלפון ומרוקנת את הסוללה. היו עוד סימנים מחשידים שלא אפרט. 

 ככל שהזמן חלף הבנתי שלא אצליח לגלות את האמת אבל הזיכרונות באו והציפו אותי. נזכרתי באותה נערה רכובה על סוס בערפילי הביצות, את הריח שלה, את חום הגוף שלה, את הלחישות שלה שגילו לי סודות שרק עכשיו אולי אצליח להבין משהו מהם. 

נזכרתי שפעם אחת היא לקחה לי את היד ואמרה בוא אני אקרא את הכף ואגלה לך עתיד, רוצה? האצבע שלה טיילה על הקווים בכף ידי והיא אמרה משהו שלא ייחסתי לזה אז שום חשיבות. היא אמרה : מתישהו אתה תגיע לישראל ויעברו עליך הרבה דברים טובים ורעים, ותתחיל להימשך לנבואה.. 

ועכשיו, כשהסיפור של הרוגלה של פגסוס התפוצץ ברבים זה שוב החזיר אותי לשאלות ללא תשובות, לספקות, לסודות. 

קניתי בקבוק בירה, שמתי מוזיקה של להקת ג'טרו טאל ואמרתי נסתרות דרכי השם ישתבח. כן סשה, העולם הזה לא כל כך פשוט כמו שהוא נראה. ודי לחכימא.